"כולל
חצות ישא ברכה" חוזר לשגרת לימוד פורייה, ולא נוכל להתעלם מהטשולנט – אחד
מעוגניו הנכבדים של הכולל. הטשולנט המהביל המוגש באישון ליל, לאחר שהעוגות והחטיפים
חוסלו לחלוטין, מביא את הלומדים להתחדשות בשעה –לא – שעה שכזו.
החבר'ה מגיעים בעשר ורבע, לאחר יום
עבודה מתיש. אך טבעי ששעתיים של לימוד – כמה שיהיה נחמד ומרתק – יפיל את שמורות
עיניו גם של אחרון השורדים.
כאן מגיע הטשולנט – בתפקיד המעורר.
תסכימו שאי אפשר להירדם מול צלחת מהבילה, בה משייטות בנינוחות נתחי בשר לצד
"דברים טובים" (ולא תמיד מזוהים) נודפי ניחוח שבתי.
ברשימה זו, נציג מתכון אשר זכה לתשואות
בין לומדי הכולל, ובסקר בלתי תלוי זכה במקום ראשון....
הטשולנט – החמין האשכנזי – כמו יתר
המאכלים המזרח אירופאיים, נוצר בעצם ממקום של חוסר ברירה.
בניגוד לרווחה הכלכלית שאפיינה את יהדות
המזרח, כמו גם במדינות מערב אירופה, שררו במזרח אירופה עניות קשה ומעיקה במיוחד.
המטבח הפולני כולו, מציג בגאון תבשילים
המלהטטים בחומרים זולים ופשוטים. כזה הוא המעדן הפולני – ומעורר הבחילה בבן כל עדה
אחרת – הגאלע! מהו הגאלע? קרישה של מים שהתבשלו יחד עם רגל קרושה. כלומר, לקחה
ה"אידישע מאמע" הפולנייה את הפסולת שהשליך הקצב, השרתה אותו בסיר ענק של
מים, ולאחר שאלו קרשו – נוצר לו המעדן...
כך גם ה"קוגל" – פשטידה שחומר
הגלם היחיד שלה הם אטריות – הנעשות משאריות לחם.
אותו רעיון ב"גפילטע פיש" –
טיפ טיפונת דג, עם המון המון לחם.
וזהו הטשולנט. קצת מאד בשר בתוך סיר מלא
ירקות וקטניות, הופך את הסיר כולו לתבשיל בשרי לכבוד שבת...
ההמצאות הגדולות ביותר נבעו מחוסר
ברירה!
בטשולנט שלנו ניתן להכניס קוביות זולות
של "בשר לחמין", או להשקיע בנתח שריר עסיסי.
הכמויות יחסיות לסועדים.
נתחיל דווקא בקטניות. מכיוון שיש להשרות
את השעועית במשך שלוש שעות במים רתוחים, לפני שבודקים את נקיותם מתולעים. (לוקחים
ביד כמה גרגרים מהשעועית ששרתה 3 שעות במים, בודקים מ-2 הכיוונים אם אין כתם כהה
מתחת לקליפה.)
ועכשיו להכנה: תחילה משחימים סוכר.
מחממים שמן, ומוסיפים כמות כפולה של סוכר (למשל, חצי כוס שמן וכוס סוכר). בוחשים
עד שהסוכר הופך לקרמל – להיזהר שלא ייחרך! ואז שופכים יין בנדיבות.
תשמרו מרחק, כי הסיר מאד כועס כשהיין
נשפך על הסוכר הרותח.
אחרי חצי דקה, כשהסיר חוזר למתכונת
בישול רגילה, מוסיפים פרוסות בצל דקות. כמה שיותר – יותר טוב. בסיר המכוסה נותנים
לבצל להתאדות בתוך הקרמל, ומרחיבים את הנחיריים כדי לשאוב את הניחוח המענג של היין
המתבשל עם הבצל.
אחרי כמה דקות מוסיפים את נתחי הבשר,
וכשהוא בתוך המשרה השחמחמה שבסיר מצפים אותו בתבלינים: מלח, פפריקה, פלפל, אבקת
שום, ועוד לפי הטעם, מוסיפים מלמעלה רוטב סויה וסוגרים את המכסה. אחרי כמה דקות
הופכים את הבשר כדי שכל הצדדים יקלטו היטב את התבלינים ואת המשרה, ואז משאירים
אותו להתבשל לפחות חצי שעה.
בינתיים מכינים את יתר הדברים. קולפים
ירקות: תפוחי אדמה, בטטה, קישואים, גזר. לא צריך דווקא אותם, אבל זה פחות או יותר
סגנון הירקות שמשתלבות בטשולנט. אחרי חצי שעה בערך – שזה הזמן שלקח לקלף את הירקות
ולחתוך אותן לקוביות. ולהכין את השעועית הבדוקה בקערה של מים חדשים – שופכים את
תערובת הירקות על הבשר ומעליהם את הקטניות יחד עם המים. אם המים לא מכסים את הכול –
מוסיפים עוד מים.
בשלב הזה, סבתי עליה השלום הייתה סוגרת
את המכסה ואומרת: "עכשיו המלאכים יכינו את הטשולנט..."
אחרי שעתיים שלוש – כשכל הזמן בודקים שהטשולנט
לא נחרך – מוסיפים לטשולנט הכמעט מוכן נקניקיות (אפשר קבנוס, לא נקניק פרוס או
המיועד לפריסה!) וקישקע מלמעלה.
זהו נגמר, עכשיו רק תבואו לכולל חצות
ותטעמו את המוצר המוגמר.
בתיאבון!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה