השבת הקרובה נקראת "שבת שובה". שבת החלה
בעשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, ובה קוראים את דברי הנביא הושע "שובה
ישראל".
אם נעמיק בדברי הנבואה, אותם נקרא בהפטרת השבוע, נגלה
דבר מדהים.
"שובה ישראל", קורא אלינו הנביא "כי כשלת בעוונך".
הנביא מציב מול עינינו מראה, בה מוצאים אנו את עצמנו מתבוססים בחטאינו ובפשעינו. "קחו
עמכם דברים" – אמרו וידוי על חטאיכם, "ושובו אל ה'" –
וחזרו בתשובה שלמה לפניו. "אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב" –
התפללו אל ה' שייקח לעצמו את עוונותינו ויתן לנו במקומם שנה טובה ומבורכת.
נעצור כאן לרגע.
כל תישא עוון? האם ה' אמור לשאת במקומנו את חטאינו?
וקח טוב? האם תחת עוונותינו מגיע לנו טובה וברכה?
מה קורה כאן??
התשובה נמצאת בפסוק הבא.
"ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו"
ילד שובב מתרוצץ בבית, שובר והורס, מלכלכך ו'מבלגן'. האימא
רודפת אחריו, מבקשת ומזהירה, נו נו נו!
הוא לא מפסיק, הילדון. ההפצרות כמו גם האזהרות, לא
מועילות. אין ברירה, הגיע שלב העונש. האמא מגיעה בפנים כועסות, ומרימה את היד
לקראת הסטירה המחנכת. ברגע הזה, כשהיד מונפת לקראתו, מרים הילד את פניו ומעניק
לאימו נשיקה חנפנית.
זהו, הכל נגמר. היד כבר לא מונפת, היא הופכת לחיבוק
גדול מלא אהבה.
אבל רגע! מגיע לילד עונש! הוא הרי קלקל והרס ושבר ולכלך
ו.. הכול נכון, אבל הוא הילד שלי. הוא מתוק, והנשיקה שלו הראתה שהוא לא רק שובב.
ארפא משובתם, מבטיח לנו ה'. כי ה' הוא לא רק המלך שלנו, הוא בעיקר אבא שלנו. אבא אוהב
וטוב.
אוהבם נדבה, ה' אוהב את ישראל מכל הלב, גם אם לא מגיע לנו. אנחנו צריכים רק להראות
שאנחנו רוצים לחזור אליו, ומייד "כי שב אפי ממנו". באותו רגע,
האבא הטוב שלנו מוכן לסחוב במקומנו את העוונות, החטאים והפשעים. ואף להעניק לנו
תמורתם שנה טובה ומבורכת.
אבינו מלכנו השיבנו בתשובה שלמה לפניך!!!
