שמע ישראל קוקוריקו!!

חסידים מספרים על כפרי נבער, שנכנס בראש השנה אל בית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש – מייסד החסידות.  

אם בכל השנה שימשה חצרו של הבעל שם טוב כמוקד לחסידים ואנשי-קודש, הרי שבראש השנה הייתה סביבתו של הצדיק שורה בקדושה מיוחדת במינה.

כאשר עמדו המתפללים בתוך תפילות ראש השנה – אחוזים התרגשות ורעדה כדי לזכות בדין – נשמע פתאום קול גדול מפאתי בית הכנסת: "קוקוריקו!!"

המתפללים היו המומים. מי זה אשר יעז להתלוצץ ביום הדין הנורא, ובמיוחד בחצרו של הרב הקדוש!

הקרקור השני והשלישי שבאו בעקבותיהם השביתו את התפילה, והביאו כמה מצעירי החסידים לסלק את הכפרי הנבער מבית הכנסת.

להפתעתם, נזעק רבם – הבעל שם טוב הקדוש – להגנתו של הכפרי.

"ספר לנו," ביקש הרב מהכפרי, "מדוע צעקת קוקוריקו?"

הכפרי, שהשתתק במבוכה כאשר היה לפתע במרכז העניינים ענה בראש מושפל:

"את האמת אומר, אינני יודע לקרוא ולכתוב. מעולם לא למדתי ללמוד, ואפילו לא להתפלל. ירשתי בגיל צעיר חווה כפרית מאבי, שאף הוא לא ידע יותר מידי. מצוות שאני יודע – אני משתדל לקיים – אך זו הבעיה שאני יודע מעט מאד."

"הגעתי לכאן היום, כדי לשמוע את התקיעות. אך התפילה המרגשת שלכם, גרמה לי לחשק עז להתפלל לפני אבינו שבשמים. אולם מה אעשה, ואינני יודע להתפלל! אפילו מילה אחת אינני יכול לקרוא מהסידור!"

"דבר אחד ידעתי", ממשיך הכפרי בסיפורו, "אני רוצה להתפלל – וה' שומע את התפילות של כולם!"

"ואז", מסיים הכפרי, "הבזיק רעיון במוחי!" "הרי ה' שומע את התפילות של כולם, גם של בעלי החיים. את התרנגולים אני מכיר היטב. אני יכול לצטט מילה במילה איך הם מתפללים לה'. הנה כך: קו-קו-רי-קו!!"

החסידים הבליעו חיוך. אבל הבעל שם טוב קרן כולו: "דעו לכם", פנה הרבי לחסידיו, "גזירה קשה מאד נגזרה על עם ישראל השנה. ניסיתי בכל כוחי לבטלה אך העליתי חרס בידי. תפילתו התמימה, הפשוטה, האמיתית של הכפרי הנבער – היא שביטלה את הגזירה!!"

הוא אשר מלמדת אותנו התורה בפרשת השבוע-

תמים תהיה עם ה' אלוקיך