לא רק הוא, גם הכוללים והישיבות, בכרמיאל ובכל העולם, יצאו לחופשת "בין הזמנים". ("בין הזמנים", משמעו הזמן שבין ה"זמנים" בדומה ל"סמסטרים" הנהוגים בישיבות. "זמן אלול", "זמן חורף" ו"זמן קיץ")
למה?!
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". כיצד יכולים בחורי ישיבות ואברכי כוללים לעזוב את הישיבה??
האמת היא כי גדולי הרבנים (כהמהר"ל מהרש"א והשל"ה) ניסו לבטל את חופשת "בין הזמנים", אך מאידך גדולים נוספים הותירו ואף ביססו את "בין הזמנים" וקיבעוה כחלק מהלו"ז השנתי הבלתי משתנה.
תחילה עלינו לשים לב כי בישיבות אין שימוש במילה "חופשה". צמד המילים "בין הזמנים" לא מופיע כתואר לוואי, אלא כשם עצם. לאמור: אין לך חופשי אלא מי שעוסק בתורה!
החיוב לעסוק בתורה לא משתנה, ובימי "בין הזמנים" חיובו בתוקף בדיוק כמו ב"זמן".
ההבדל הוא רק בצורת הלימוד ובקביעות זמניו, בשום אופן לא בלימוד עצמו.
מקור ראשוני להיתר בין הזמנים נמצא בגמרא: אמר ליה רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא.
האמורא רבא, שכיהן בראשות הישיבה, הורה לתלמידיו להיעדר בסתיו ובאביב - תקופות בהן עוסקים בשדות ובכרמים - כדי שיעסקו בצרכי פרנסתם. אילולי כן, הזהירם רבא, יוטרדו בכל השנה מדאגות פרנסה.
ביטול התורה למשך תקופה מוגבלת, הכרחית כדי לעסוק בתורה ללא טירדה באופן קבוע.
בהלכות תלמוד תורה מזהיר הרמב"ם כי יש לפוש מפעם בפעם כדי ללמוד בצורה מעמיקה ומסודרת. "ניקוי הראש" במידה נצרכת היא חלק מסדרי הלימוד (!) שהרי בלעדיה לא נוכל ללמוד בצורה מיטבית.
מסיבות אלו ואחרות, שמרו גדולי התורה ראשי הישיבות על ימי "בין הזמנים" כצורתם.
מעניין לציין כי בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ביטלו הישיבות את חופשת "בין הזמנים" והמשיכו לשקוד על התורה גם בתקופת חגי תשרי ללא הפסקה.
גדול הדור מרן הרב שך זצ"ל אמר לאחר מכן כי אפילו שבירת שיגרת בין הזמנים בשעת חירום שכזו הייתה טעות. שכן שנה שלמה לאחר מכן לא התנהלו הלימודים כראוי בשל אי קיומו של בין הזמנים. שהרי תורת ה' איננה סתם לימוד אלא רק בהתאם להוראותיו של בורא העולם ונותן התורה. ובלשונם של חז"ל: "ביטולה זוהי קיומה".
גדולי הדור רבי חיים עוזר ורבי שמעון שקופ בנופש "בין הזמנים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה