כרמיאל על המפה, שלב ההוכחה.

מתי השמש שוקעת בכרמיאל?

 

 

מיקומה של כרמיאל, כולנו יודעים, היא "בין לבין". בין עכו לצפת, בין הגליל המערבי לגליל התחתון, בין הכפרים הערביים לכפרים ערביים אחרים...

או אפשר – ועדיף - לומר אחרת. כרמיאל היא המרכז. מרכז הגליל. מרכז הצפון. ואוטוטו מרכז הארץ...

תכל'ס, מתי שקיעת החמה בכרמיאל? מתי הדלקת נרות?

בלוחות הרגילים, מופיע הזמן של חיפה. ישנם לוחות מפורטים יותר, המציגים גם את הזמנים של צפת. בלוחות כאלו, אנו מנסים לחשב את הזמן של "בין לבין" ושוכחים שבעצם אנחנו המרכז.

מה עם לוח בשבילנו?

הרב חיים אבלסון, אברך וותיק בכרמיאל, מביא עבורנו את הבשורה.

לוח "עיתים לבינה" – אשר זכה להסכמתם של מומחים נודעים כלוח המדוייק ביותר – הפיק על-פי הזמנתו לוח מיוחד עם זמני היום לפי אופק כרמיאל.

מעבר לזמני השקיעה והדלקת הנרות ועוד זמנים הרלוונטיים ביום-יום, מציג הלוח מידע רב וייחודי לכל ימות השנה. הלכות ומנהגים לכל יום ותקופה, מדריכים מפורטים למועדים, ולוח זיכרון היסטורי לאירועים מרכזיים שהתרחשו בעבר. המידע הרב והמגוון המופיע בלוח, מופיע בגב הדף. כך שבלוח היומיומי נותר מספיק מקום כדי לציין תזכורות אישיות וכדומה.

 

את הלוח ניתן להשיג אצל הרב חיים אבלסון בטל'-052-7682827

 

בברכת "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה"

 

והפעם, ה"קישקע" של הכולל חצות

 

הפוסט "סודו של הטשולנט", שהובא כאן בשבוע שעבר, זכה לפופולאריות מדהימה. תגובות רבות זרמו אלינו כל השבוע, ונפלא היה לשמוע על כאלו שניסו את המתכון ושלחו תודות...

התלונה העיקרית שנשמעה בין המגיבים, היה חסרונו של ה"קישקע". שהרי כל מי שנכח באישון ליל ב"כולל חצות ישא ברכה" בבית משפחת פרסיקו, יודע שהטשולנט – ככל שיהיה מוצלח – הוא רק תירוץ לקישקע.

לטובת קוראנו הנאמנים, ביקשנו מגב' גרוס - יוצרת הקישקע – את המתכון, והרי הוא לפניכם, בחשיפה ראשונה!

מתברר כי ככל שהמעדן טעים ומוצלח, כך הוא קל ופשוט מאין כמותו.

אל קערה גדולה שופכים: 3 כוסות קמח, 1 ו- 1/4 כוסות מים רותחים, קצת יותר מ-1/2 כוס שמן, כפית גדושה פפריקה מתוקה, רבע כפית פלפל שחור, 2 כפיות מלח, 4 כפיות סוכר ו-2 כפות א. מרק (עוף).

את כל הכבודה הזו מערבבים היטב, והנה בלילת הקישקע מוכנה.

למעשה, צריך להכניס בשלב זה את העיסה ל"קישקע" – הלא הם מעיים שהתרוקנו מתכולתם המקורית – אבל לא יקרה שום דבר נורא אם לא תשיגו מעיים. אפשר ליצוק את העיסה לגליל נייר אפיה או לשקית ניילון, ולהניח את ה"קישקע" במרומי הטשולנט שכבר הספיק לעבור בישול ראשוני. החימום המתמשך של הטשולנט, יעביר את הקישקע תהליך של חצי אפיה חצי בישול, ויהפוך אותו למעדן טעים במיוחד.

הבעיה היחידה היא שלא תוכלו ללקק את האצבעות, הקישקע מוצק ויבש לחלוטין...

 

נ.ב. תוכלו להוסיף גם שקית (עדיף כפולה) של אורז מוכן, וביצים מלמעלה. כך יהפוך הטשולנט באחת לחמין מזרחי אסלי.

 

בתיאבון!

אהבה מתוך כפייה

 

פרשת "כי תצא", היא הפרשה בה נלמד את מספר המצוות הגדול ביותר. שבעים וארבע מצוות מנויות בפרשתנו, עשרים ושבע מצוות עשה וארבעים ושבע מצוות לא תעשה.

אחד מהדינים הנלמדים בפרשה, הוא דין "הוצאת שם רע". דין זה עוסק באדם הטוען כי אשתו הטרייה זינתה בתקופת אירוסיהם, לאחר הקידושין ולפני הנישואין. בבית הדין מתברר הדבר. באם אכן זינתה דינה סקילה, אך אם עלילה הייתה בפי הבעל מחוייב הוא במלקות ובקנס ומעתה אסור לו לגרשה לעולם.

הלומד עומד תמה. המדובר הרי באדם רשע, המעליל על אשתו הצנועה עלילה שפלה ונבזית. האם האיסור המוטל עליו לבלתי לגרשה איננו עונש מתמשך עליה? מדוע משאירים אנו אישה צעירה ונאמנה לסבול במחיצת בעל איום שכזה?

כדי להבין את התשובה, נחתור להבין מה קרה שם, בבית הזוג הצעיר. המדובר הרי בזוג שנישא ערב אחד לפני שהוציא הבעל שם רע על אשתו. מה גרם לו, לאותו בעל טרי, להעליל על אשתו דבר בזוי שכזה? רק אתמול חגגו שניהם בשמחה את נישואיהם המאושרים, רק אתמול עמד הוא תחת החופה והצהיר לה אמונים. מה קרה פתאום?

ירדה התורה לסוף דעתו של אדם, וגילתה לנו הבנה עמוקה בנפשו. הטריגר שהוביל את הבעל הטרי לרמוס את כבודה של רעייתו, היה הפחד מנאמנות. הבעל, שהצהיר בליל אמש את נאמנותו הנצחית, קם בבוקר בפחד שהוביל לשנאה עיוורת. "מי אמר שזו המיועדת לי", החל הבעל לפקפק. "אולי אמצא אחרת, טובה יותר ממנה?" דווקא הצהרת הנאמנות, היא שהובילה אותו לפשע גועלי שכזה.

הדרך למנוע את אותם הרהורי חרטה המובילות לחטא, היא סגירה הרמטית. נישואי נצח בכפייה. זו היא אשתו לעולמי עד, ורק איתה יוכל לבנות את חייו. כאשר יידע הגבר כי אין דרך חזרה, ייעלמו הרהורי חרטה אלו לבלי שוב. שהרי מה לו להרהר אם זו המיועדת לו, אם לא יוכל לגרשה? איך ימצא טובה ממנה, אם מחוייב הוא לנישואיו הנוכחיים?

תובנה זו, מופיעה בשורש ש.ל.מ. המרכיבה את המילים שלום, שלמות והשלמה. השלמות יוצרת שלום, שהרי יודעים אנו שרק הנישואין יוצרים שלמות. אולם המושג "השלמה" המורה על קבלת דבר בדלית ברירה, אינו סותר את השלום, ואף מסייע לו. כאשר מכיר בן זוג כי עליו להשלים עם כל חסרונותיה של בת-זוגו, מהסיבה הפשוטה כי היא-היא בת זוגו ולא ייתכן אחרת, יבוא השלום בהכרח.

אין הדברים אמורים רק לגבי "שלום בית" בין בני זוג, השלמה זו כוחה יפה לכל תחום בחיים. המשלים עם מקצועו ומקום עבודתו, ישכים בשמחה לעמל יומו. כך גם המשלים עם סביבתו, חבריו, ובעיקר עם תכונות נפשו.

כי אכן כך לימדה אותנו התורה: אפשר לכפות אהבה, רק תרצה ותצליח!

תגובתו של מיליונר על רציחת בנו

ישיבת חברון בירושלים

לפני כ-90 שנה הוקמה ישיבה גדולה בעיר חברון. ישיבה זו – "ישיבת סלבודקה" – הייתה אחת מהישיבות החשובות ביותר באירופה, ועלתה על רבניה ותלמידיה לחברון. היישוב היהודי בחברון בימים ההם היה גדול ומפותח, ויחסי שותפות ואף ידידות שררו עם השכנים הערבים.

לצורך אחזקת הישיבה,שיגרה ההנהלה שליח לארצות הברית, אשר התרים את יהודי אמריקה למען לומדי התורה. בעיר שיקאגו מצא השליח קהילה יהודית חמה, אשר העניקה ברוחב יד את עזרתה לישיבה. אחד מהתורמים הגדולים היה מיליונר מקומי, אשר מלבד תרומתו הגדולה אירח את השליח בביתו ואף סייע במלאכתו בדרכים רבות.

הקשר שנרקם בין השליח למיליונר, הוביל לידידות פורחת ביניהם, ולשיחות נפש עמוקות. העשיר המקומי התרגש מאד ממטרתו החשובה של ידידו השליח, וכאשר שב השליח לארץ הפקיד בידיו את בנו כדי שיצטרף ללומדי הישיבה.

בנו של המיליונר הפך לתלמיד מן המניין בישיבה, ובמהלך שהותו בישיבה התעלה מאד בלימוד התורה.

אך הימים הטובים לא ארכו.

בסוף השנה, בחודש אב תרפ"ט פרצו מהומות דמים בכל רחבי הארץ. ההמון הערבי הוסת לפגוע ביהודים, ופרעות איומות פרצו. נחלי דם נשפכו ועשרות יהודים נטבחו במה שכונה לימים "פרעות תרפ"ט".

גם על הישיבה שבחברון לא פסחה הפורענות, וערביי חברון פרצו לישיבה ולבתים בהם התאכסנו הבחורים ופתחו במסע הרג אכזרי ונורא.

הפרעות נמשכו שעות ארוכות, ובמהלכן נהרגו על קידוש ה' עשרות יהודים. מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד! ה' יקום דמם.

כשזוהו הגופות, התברר שגם בנו של המיליונר נמנה בין ההרוגים.

השליח לא ידע את נפשו. ייסורי מצפון תקפוהו בלי הרף, הוא הרגיש שהוא אשם במותו. הוא הביא אותו לחברון, ובה מצא את מותו הטרגי.

כאשר נשלח שוב על ידי הישיבה, שהוקמה מחדש בירושלים, פסח באופן קבוע על שיקאגו. הוא לא יכול היה להיישיר את עיניו מול האב השכול.

אולם עסקיו של המיליונר לא הצטמצמו בשיקאגו, וכך מצא הוא את השליח בניו יורק. לפני שהספיק השליח לברוח, ניגש אליו המיליונר בשאלה. "מדוע אינך בא לשיקאגו? קהילה שלמה מחכה לך!"

השליח, שממש לא ציפה לשאלה שכזו, גימגם התנצלות כנה. איך יכול הוא לבוא לשיקאגו? הרי בשליחותו הקודמת גרם הוא לעוולה קשה למארחו הטוב. בנו הרי נרצח בגללו!

"בני נרצח בגללך?" שאג הסוחר בתדהמה. "ההיפך הוא הנכון! אני חייב לך הכרת טובה עצומה!"

השליח לא הבין. גם אם בגדלות נפשו, אין ידידו העשיר מראה את כעסו. איך יכול הוא לומר שמוקיר הוא לו טובה???

אך המיליונר לא הותיר את ידידו בשאלה. "הרי משמים נגזר על בני למות צעיר. הקב"ה נתן לי ילד שלא אזכה לראות ממנו נכדים. אם לא היית לוקח את בני לישיבה, היה הוא נרצח בוודאי כ"ינקי בוי" באיזו קטטת שיכורים אלימה. בזכותך נרצח הוא על קידוש ה' מעל דפי הגמרא! אינך מבין איזו הכרת הטוב עצומה יש בליבי כלפיך!!!"

 

כאשר לומדים אנו בפרשת השבוע, על בן סורר ומורה שנהרג בצעירותו כדי שלא יגדל כרשע. נזכרים אנו בסיפור מצמרר זה. סיפור על יהודי מאמין שלא נתן לניסיון הקשה להעביר אותו על דעתו. יהודי זה זכה בחתנים תלמידי חכמים מופלגים, ביניהם רבה הראשי של ירושלים. כספו הרב שימש להקמת ישיבות גדולות וחשובות בירושלים, אשר הנציחו אותו לשם עולם בשושלת הזהב של האומה.

בחודש אלול – מוצאים אשה יפת תואר!

 

בפוסט הקודם, הובאו דבריו של ה"אור החיים" הקדוש, המסביר כיצד ייתכן שהותרה שבויה נוכרית ללוחמי מלחמת מצווה.

נביא כאן גם את פירושו השני של ה"אור החיים" – המסביר את הפרשה בדרך רמז. כהרחבה לדברי הזוהר הקדוש בפרשתנו.

לא לחינם תיקן עזרא הסופר את סדר הפרשיות, "פרשת השבוע" משליכה גם על הזמן בו אנו קוראים בה. כך גם ארבעת הפרשיות הנקראות בחודש אלול, הנוגעות כולם לעניינו הגבוה של חודש הרחמים והסליחות.

וכך דורש ה"אור החיים" הקדוש את פסוקי פרשת השבוע:

"כי תצא – למלחמה על אויבך" – מייד עם צאתך לעולם הזה, שרוי אתה במלחמה בלתי פוסקת עם יצר הרע המהווה אויב אולטימטיבי. קשה ואכזר.

"ונתנו ה' אלוקיך בידו" – הקב"ה מבטיח לנו כי למרות שהיצר הרע גדול וחזק פי כמה מאיתנו, אם נעשה את המאמץ מצידנו ונילחם בו – ה' יכפוף אותו עבורנו – ננצח אותו ונמגרו.

"וראית בשביה אשת יפת תואר" – הנפש מכונה תמיד "אישה". לאחר שנמגר את יצרנו הרע, נוכל לצוד את הנפש הטהורה. נפש זו "יפת תואר" היא, שהרי הקב"ה ברא את נפשנו זכה וטהורה, וחטאינו לכלכו אותה.

"וחשקת בה ולקחת לך לאישה" – אם נחשוק בה באמת, ונרצה לשמור על נפשנו טהורה, ייתן לנו ה' להתאחד איתה עד שתהיה חלק מאיתנו לכל דבר.

"והבאת אל תוך ביתך, והסירה את שמלת שביה מעליה" – לאחר שנתאחד עם הנפש הטהורה, מוכרחים אנו לשמור עליה מכל משמר. שבים אנו בתשובה שלמה על "שמלת שביה" – החטאים והעוונות שלכלכו אותה.

"ועשתה את ציפורניה, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" – ירח ימים – ימי חודש אלול – ניתנו לנו במתנה. ימים בהם נוכל לפשפש היטב בחטאינו – לעשות את הציפורניים – ולבכות לאבינו ואמנו – השכינה הקדושה – על אשר חטאנו כלפיה. רק כשנזכה לשוב בתשובה שלמה, נגיע אל ראש השנה ויום כיפור כבעלי תשובה אמיתיים. אז נזכה ל- "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה." – נהפוך את גופנו ונפשנו למקום קדוש לה' אלוקנו, ונזכה לשנה טובה של קרבת ה'!

על עבירה שהיא מצווה גדולה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה. והבאת אל תוך ביתך והסירה את שמלת שביה מעליה ועשתה את ציפורניה ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה.

 

פסוקים אלה פותחים את פרשת השבוע, ומלמדים את חיילי הצבא הישראלי הקדוש כיצד לנהוג בשבויות מלחמה.

בטרם נרים את קולנו בשאלה זועקת – הייתכן? זו המוסריות המתבקשת מהצבא היהודי? והיכן "טוהר הנשק"? כבר עונה רש"י בפירושו על הפסוק, "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע!"

אולם גם הצהרתו זו של רש"י מותירה אותנו בתמיהה. שהרי בפרשה הקודמת למדנו כי לוחמי הצבא הישראלי היו כולם צדיקים ולומדי תורה, כאלו שלא חטאו מימיהם! האם אותם קדושים, הלוחמים את מלחמות הקודש, חשופים לניסים גלויים בניצחונותיהם המובטחים מראש, עלולים לחטוא בחטא שכזה?

ה"אור החיים" מסביר כי דווקא הקדושה, היא המביאה ל"יצר הרע" שלאמיתו של דבר מצווה היא.

הכיצד?

ישנו כלל ידוע - "מצווה גוררת מצווה" – אם נקיים מצווה מושלמת, נזכה לקיים מצווה בעקבותיה. מצווה אחת מסוגלת לגרור את מעגל חיינו לקיום מצוות ללא הפסקה. "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידו" – כאשר נצא למלחמה כפי שה' מצווה אותנו, בקדושה ובטהרה, ננצח בלי ספק ובלי להנזק כלל.

מלחמת מצווה זו, תגרור בעקבותיה מצווה גדולה עוד יותר.

נשמות קדושות נבראו בין העמים, ובמהלך הדורות עתידות הן להשתלב בעם ישראל. כזו היא רות הגיורת, שממנה יצאה מלכות בית דוד. כזה הוא רבי עקיבא, גדול התנאים, אשר היה בן לגרים. וכן גרים רבים אחרים המשובצים בשושלת הזהב של האומה.

אותו "יצר הרע" החושק בשבויה המסויימת ההיא, הינו יצר טוב מאד הנגרר מהמצווה הקודמת.

כך זוכה אותה נשמה קדושה השבויה בין האומות, להילקח לביתו של הלוחם הצדיק. מסירה היא את "שמלת שביה" – הגוף הגוי אשר בו שכנה – ולהפוך ליהודייה כשרה!

 

הצעות רעיונות ושיפורים

בשבועות האחרונים זורמות אלינו הצעות רבות ויפהפיות.
אנו מודים מאד לכל המגיבים, הגורמים לנו להרגיש שאיננו עובדים לחינם.
חלק מההערות יישמנו בבלוג, וחלק נשתדל ליישם בהמשך.

הצעה שהגיעה השבוע מזמינה אתכם - קוראי הבלוג - לעדכן אותנו בזמני התפילות והשיעורים בבתי הכנסת בהם הנכם נוהגים להתפלל, כדי שנוכל ליידע את כולם.
אנו מצפים להיענותכם להצעה זו, ולתגובותיכם בכל נושא.