האח הגדול, זה מחייב

מכתב שנשלח למערכת אחד העיתונים לפני זמן מה, זעזע את ציבור הקוראים.

את המכתב כתבה – בדם ליבה – אימא לילדה קטנה שנפגעה קשה בתאונת דרכים. רכב פגע בקטנטונת שחצתה כביש, והפך את תקוות ההורים לשבר ודאגה נוראה.

"ביתנו הקטנה", כך מספרת האם האומללה במכתבה, "ילדה טובה וצייתנית היא." הילדונת מעולם לא חצתה כביש בלי עזרת מבוגר, וההורים היו מוכרחים להבין מה קרה לה באותו היום. כאשר חזרה הילדה להכרה, הסבירה להורים בתמימות ילדותית. "היה שם איש גדול שעבר את הכביש, אז רצתי מהר-מהר אחריו." היא התקשתה להבין את הבעיה. הרי מבוגרים יודעים לעבור כביש, והיא נעזרה בו – לפי כל כללי הבטיחות.

עדי ראייה לתאונה הקשה, תרמו להורים הסבר על מה שקרה. אחד מהעוברים ושבים, מיהר ככל הנראה לדרכו, ופרץ לכביש במהירות בה הספיק לחצותו לפני שהמכונית הגיעה. הילדה, בתמימות ובמה שנראה היה לה כאחריות, מיהרה לחצות בעקבותיו, אך איחרה את הרגע. המכונית פגעה בה, בילדה ובתמימותה.

אולי אי אפשר להאשים את ה"מבוגר האחראי", הוא הרי לא ראה את הילדה הקטנה צועדת בעקבותיו. הוא ניצל רגע בו יכול היה לחצות את הכביש מבלי לסכן את עצמו, עובדה שלא היה מעורב כלל באותה תאונה.

אולי הוא לא אשם, אך לבטח הוא אינו אחראי.

כי מה לעשות, ילדים נושאים את עיניהם למבוגרים. ולא רק ילדים. "אתם ניצבים היום כולכם," פותחת פרשת השבוע ומפרטת: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל." לאחר שמסיים הפסוק למנות את כולם, כולל כולם, עובר הפסוק הבא למנות נוספים: "טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחנך. מחוטב עיצך עד שואב מימיך."

ה"אור החיים" הקדוש מתקשה מדוע נזקקה התורה לשתי רשימות. ומדוע לאחר שכבר כללה את "כל איש ישראל", חזרה לפרט את הרשימה הנוספת?

את תשובתו, מקדים ה"אור החיים" בהבנת נושא ה"ערבות ההדדית" בישראל.

במעמד הר סיני, לא רק קיבלנו את התורה. קיבלנו גם את הגדרתינו כעם. הגדרה זו נובעת מעצם המעמד, "כאיש אחד בלב אחד". כולנו יחד – איברים באותו הגוף. בדיוק כמו שהגוף כולו דואב כאשר היד נפגעת, כואב לכל יהודי צרותיו של הזולת.

ערבות זו מחייבת דאגה ועזרה הדדית, לכל איש ישראל. אולם מובן כי הדרישה לערבות ולדאגה, מתבטאת בעיקר אצל מי שיכול לעזור – אצל האחראים.

שתי רשימות מביאה התורה כאשר ניצבים אנו כולנו יחד, רשימת ה"אחראים" ורשימת ה"נעזרים". ראשי הדור, מנהיגי השבטים והזקנים, נושאים באחריות על הציבור כולו. ראשי המשפחות, נושאים באחריות על משפחותיהם, הטף והנשים.

כשאתה "גדול" אתה צריך להסתכל אחורה, אל הקטנים. אל אלו שתולים בך עיניים.

האחריות מחייבת.