יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

העד נוכל ושקרן, אז למה שלא נאמין לו?



מתחילת חודש אלול, אנו שומעים מידי יום ביומו את תקיעת השופר. בכל בוקר מרעיד קול השופר את האוזן ואת הלב, כל בוקר עד ערב ראש השנה.
ולא עד בכלל. בערב ראש השנה משתרר שקט.
דווקא יום אחד לפני "יום תרועה", אין תקיעת שופר!
זו לא טעות. כך נקבע בהלכה, כדי לבלבל את השטן שלא יידע מתי ראש השנה.

 ממש דוגמה חיה לכינויו: מלך זקן וכסיל. הוא כבר בן 5,773 ובכל שנה מצליחים 'לסדר' אותו. שנה אחרי שנה הוא מאמין שכבר עבר ראש השנה, רק בגלל שיום אחד לא תקעו.

אולי שיקנה לוח? 25 שקל, ויש לו את הלוח המדוייק של כרמיאל. אפשר גם בפחות, אולי אפילו לקבל חינם בצרכניה. מזל שלנו שאין לו לוח!

 טוב, אבל מה באמת הולך שם? הרי ברור שאנחנו לא יכולים לבלבל אותו. אז מה כן?

 נדמיין לרגע את מה שקורה שם למעלה בראש השנה - יום הדין. יושב הקב"ה על כס השופט, ואחד אחד עוברים כל באי עולם למשפט שנתי. התובע מוכן על כסאו, מציג את עמדת הקטגוריה. פנקס שחור בידיו, פנקס אותו רשם במו ידיו – הלא הוא השטן והוא גם יצר הרע. הוא היה שם, איתנו, בשעת ביצוע העבירה.

בעצם, אין לנו מה להשיב. העובדות נכונות וגם האשמה. ה' הטוב העניק לנו חיים ושפע של אושר, ואנו בגדנו בו וחטאנו כלפיו. מה אפשר להצטדק?

רק טענה אחת יש לה, לסנגוריה אותה העמיד לנו הבורא. הוא אשם. התובע בעצמו, הוא שהסית אותנו. הוא טפטף לנו שזה מותר, לפעמים אפילו שזה מצווה. הוא עיוור את עינינו להכיר שהבורא רואה הכול, והוא שיכנע אותנו בהבלים וכזבים שהרחיקו אותנו מקירבת ה'.

הוא האשם, אנחנו שוגגים.

אבל הוא צוחק לנו בפרצוף. נכון, כך הוא אומר, אני שקרן, נוכל, רמאי ורשע. אבל גם אתם! הרי לא עברתי את העבירה לבד, אני אמנם שכנעתי אבל אתם עברתם. עכשיו אני גם מתנדב להיות התליין. עבודה מושלמת!

מה אפשר לענות? אין מילים!

הקב"ה עונה במקומנו. "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם", חטאתם לי, פשעתם כלפיי אבל אם תחזרו אליי אסלח לכם. תודו על החטא ותעזבו אותו, ואז ארחם.

 אבל השטן לא מוותר.

"זו תשובה?" הוא טוען לפני בורא העולם. אתה הרי יודע גם מה שיהיה, הם לא רציניים. גם שנה הבאה הם יבואו להתחרט ולעשות תשובה על אותם חטאים עצמם, זו לא תשובה אמיתית!

לא כזה כסיל, הזקן הרע הזה. ככה כמעט סתם לנו את הדרך האחרונה.

רק כמעט, כי חז"ל גילו לנו איך נבלבל אותו.

בחודש אלול תוקעים בשופר, להחריד הלבבות ולחפש דרכי תשובה. בראש השנה הסיבה נעלית יותר, לקבל על עצמנו את מלכותו של הבורא. להכניע את עצמנו, ולהשתעבד לו לחלוטין.

השטן מנסה לקלקל. "כל שנה הם עושים תשובה", כך הוא טען. "הכול משחק, אין כאן עבודה אמיתית." ואנו, בשקט ובלי לגלות לאף אחד, קצת מסכימים. נכון, עכשיו אנחנו מפחדים וחוזרים בתשובה, אבל מי יודע מה יהיה בהמשך השנה?

לכן אנו מפסיקים יום אחד, לבלבל את "אדון-שטן-עצמנו". כי יכול להיות שיהיו לנו נפילות בהמשך החיים, אז מה? לכן לא נתאמץ כעת? אנחנו צריכים לשוב לקב"ה, לחזור לזרועות המושטות של אבא. לאהוב אותו באמת, לרצות להיות קרובים אליו. גם אם ניפול, זו תהיה נפילה מהידיים של אבא. לא נפילה נוספת בעומק הבור בו אנו שרויים כעת.

כאשר נשוב באמת, כאשר נרצה בלי שום חשבונות, יקבל ה' ברחמים וברצון את סליחתנו.

שנה טובה ומתוקה!
 

אין תגובות:

פרסום תגובה