יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

יום טוב שהוא גם יום נורא?!


 

החגים המתקרבים, ראש השנה ויום כיפור, נקראים בשם הכולל "הימים הנוראים".

ימים נוראים, שכן באותם ימים אנו עומדים למשפט. מי יחיה ומי ימות, מי ייעני ומי ייעשר, כל אשר יקרה לנו בשנה הקרובה מועלה לדיון בפני בורא העולם. ימים נוראים, בלי שום ספק.

אך רגע! אם אלו ימים כל כך נוראים, מדוע הם נקראים ימי חג? ימים טובים? מדוע אנו מקפידים על סעודות חגיגיות ודשנות? אין כאן דבר והיפוכו??

 

כמו מתוך אגדה, מגלים אנו רובד נוסף של אהבתו הגדולה של בורא העולם אלינו.

לא סתם נקבעו ימי ראש השנה ויום כיפור כימי דין, אין אלו תאריכים של מה בכך.

ראש השנה, כך מגלים לנו חז"ל, הוא יום המלכת ה'. ביום ראש השנה נברא אדם הראשון, וקיומו גילה את מלכות ה' בעולם. שהרי אין מלך בלא עם. בכל שנה ושנה מחדשים אנו את המלוכה באמצעות אמירת מלכויות בתפילה, וכן באמצעות תרועות השופר.

דינים רבים נאמרו לגבי מלך ישראל. אחד מהדינים הוא, כי מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול. אדם שפגע במלך מוכרח להיענש, אפילו אם המלך עצמו מחל לו. יש יום אחד ויחיד בו דין זה משתנה, יום ההמלכה. ביום זה, המלך יכול לחון אפילו את מי שפגעו בו אישית.

בכל השנה אנו פוגעים בה' – מלכנו – כאשר חוטאים אנו כלפיו. חייבים אנו בעונש על חטאינו כלפי מלכנו, ואין דרך למחול על פגיעה במלך. ברוב רחמיו, קבע הבורא את יום ההמלכה – היום היחיד בו כולם מקבלים חנינה -  כיום דין לכל באי עולם. לנו נשאר רק לקבל עלינו את מלכותו, ברגע ששבנו אליו יוצאים אנו זכאים בדין!

יום דין, נכון. יום נורא בלי שום ספק. אך חג אמיתי, חג כל כך שמח. חוגגים אנו את מלכות ה', וזוכים לחסד ולרחמים.

 

אך בכך לא די.

ראש השנה הוא היום הראשון בחודש תשרי, חודש המוקדש כולו להתאחדותנו עם אבינו מלכנו. אפילו שמו של החודש מבטא את אותו עניין, תשרי – ה' שרוי ונמצא בתוכנו.

יש מי שלא שב בתשובה שלמה עד ראש השנה. בשבילו מעניק הבורא הזדמנות מיוחדת במינה – יום כיפור. יום מיוחד במינו שנברא רק לחוטאים, אין בו מקום לצדיקים שלא חטאו. מועד ב' לקבלת מלכות, מועד בו אין דין. רק כפרה! יום המוקדש כולו לניקיון כללי, לסליחה ולמחילה.

יום נורא, יום הדורש הכנה ותפילה. אך איזה חג! איזו שמחה!

 

עדיין לא סיימנו.

קיבלנו את המלכות ושבנו אל בוראנו, החגיגות רק התחילו. יוצאים אנו מהבית, נכנסים לסוכה – צל השכינה. מוזמנים אנו לארמון המלוכה, לכולם יש מקום. מקבלים נשק – ארבעת המינים – וכוח להשפיע על עצמנו ועל העולם כולו את ברכת ה'. מנענעים אנו את ארבעת המינים לכל כיוון, כדי להמשיך שפע לכל מקום. שואבים מים בשמחה, ומסגלים שפע ועושר. הכוח בידינו, עם ה'.

 

ועכשיו לחגיגות.

שמחת תורה, חג אישי-אישי.  בראש השנה, ביום כיפור ובסוכות, ניתן לנו הכוח לדאוג לכל העולם. בימי הדין נבקש על שלום העולם, ובסוכות נקריב שבעים פרים כנגד כל האומות. עכשיו כולם עוזבים את הארמון, רק היהודים נשארים. המשפחה הקרובה למלך העולם. רוקדים איתו – עם התורה. שמחים איתו, והוא שמח איתנו.

 

איזה ימים טובים הם, הימים הנוראים!

אין תגובות:

פרסום תגובה