יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

איך בוחרים מנהיג ראוי?


 

 

פרשתנו, פרשת 'וילך', עוסקת בהעברת סמכויות ההנהגה ממשה ליהושע. החלפת המנהיג מתרחשת בנקודת זמן קריטית, ימים ספורים לפני כיבוש ארץ כנען בידי עם ישראל.

בנסיבות אלו, מובן מדוע נפרד משה רבינו מעמו במילות עידוד ותקווה: "חזקו ואמצו, אל תראו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך". במילים אלו, מדגיש משה לקהל עדתו כי הניסים אותם חוו לאורך ארבעים שנותיהם המשותפות, לא ייפסקו עם מותו. ה' הוא מחולל הניסים, והוא לא יעזוב את ישראל גם לאחר מות משה רבינו.

אך מה שעדיין טעון הסבר, הם המילים הדומות המובאות בפסוקים הבאים: "ויקרא משה אל יהושע, ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ... ה' הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך אל תירא ואל תיחת". הרי מובן לכל כי יהושע, כמנהיג העם ומדריכו החדש, כלול באותה ברכת "חזק ואמץ" ראשונית. מדוע שב משה על אותם מילים ואותם הבטחות?

חז"ל מסבירים כי אותם מילים, כאשר נאמרות הם למנהיג העתידי, משמעותם שונה לחלוטין. "חזק בדברי תורה, ואמץ במעשים טובים". שכן העם כולו צועד בעקבות המנהיג, ונשמע לחלוטין לכל הוראותיו. אך המנהיג עצמו זקוק להדרכה, כדי להיות ראוי להוביל את העם בדרך נכונה.

התורה והמעשים הטובים, הם ורק הם מכשירים את המנהיג היהודי.

כגדול בתורה, יכול היה יהושע לשמש כמצביא ללא חת.

כגדול במעשים טובים, הצליח יהושע ללכד את ישראל אחריו ולהנחותם בכיבוש הארץ והנחלתה.

 

כדי להבין את אותה גדולה הראויה למנהיג, העניק לנו הבורא דוגמא חיה גם בימינו אנו.

החודשיים שעברו, רק מגבירים את תחושת היתמות והחסר מאז הסתלק מעימנו המנהיג הדגול. אבלות נוראה מאז איבדנו את מנהיגנו, אשר נשאנו נאמנה על כתפיו, ואשר השאירנו כצאן ללא רועה.

מרן הרב אלישיב זכר צדיק לברכה, המחיש בכל הליכות חייו את אותו "חזק ואמץ" יסודי.

"חזק בתורה" – כל מי שהיה שם, בביתו הקדוש, ראה את אותה התחזקות בתורה. גם בשנים האחרונות, כאשר חוליי הזיקנה עטפוהו מכף רגל ועד ראש, התגבר מרן הרב זצ"ל כארי ועסק בתורה ללא לאות ובלי מנוחה.

"ואמץ במעשים טובים" – רק דוגמא אחת מיני מיליארדים. סיפרה נכדתו על הספונג'ה שעשתה בבית סבה הגדול. ביתו של גדול הדור, בית ציבורי הוא. עשרות ומאות אנשים עוברים הלוך ושוב, והניקיון – כמה מתסכל – לא נגמר.

הנכדה הבינה, היא חזרה שוב ושוב בעקבות צעדי האנשים הממהרים ליטול עצה וברכה מרבן של ישראל. עד, שגדול הדור הופיע בפתח החדר. מרן הרב אלישיב זצ"ל, היה היחידי אשר נעצר בפתח החדר והמתין עד שהרצפה יבשה. כולם ממהרים, והוא יותר מכולם. אך בהליכותיו הקדושות – אומץ במעשים טובים – היה הוא היחידי שלא הניע רגל לפני שבדק שאיש לא ייפגע במאומה.

 

אלו מנהיגנו, בהם נתפאר ולאורם נלך!

אין תגובות:

פרסום תגובה