יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

איך נקיים מצווה בשלמות?


פרשת 'כי תבוא', פותחת במצוות הביכורים. כל חקלאי המגדל את פירות שבעת המינים, צריך להביא את הפרי הראשון שגדל במטעו ולהעלותו לבית המקדש.

היה זה אחד הטקסים המרגשים ביותר. תהלוכה של אלפים, חגיגית וססגונית, צעדה לירושלים. העיר כולה יצאה לקראת העולים, וקיבלה את פניהם בשמחה ובמחול.

כאשר מגיע החקלאי המאושר לבית המקדש, מניף הוא את סלסלתו החגיגית ונושא תפילת הודיה לאלוקים הטוב אשר העניק לו את השפע.

"ארמי אובד אבי", פותחת התורה את סדר התפילה, המתארת את התלאות שעברו על אומתנו עד אשר הגענו הלום. תפילה ארוכה ומרגשת, המגוללת את סיפורו של פרי הביכורים כאלגוריה לסיפורו של בעליו. מילות הסיום של תפילתו – תודתו, מהוות את שורת המחץ: "עשיתי ככל אשר ציוויתני!"

קשה מאד, כמעט בלתי אפשרי, לקיים מצווה בשלמות. לכל מצווה מצטרף תמיד חשבון אישי, הגורע משלמות המצווה. מצווה מושלמת, יקרת המציאות היא. שכרה של מצווה שכזו, גדול ורב פי כמה וכמה מכל מצווה.

מהו הסוד?

כיצד מרשה התורה לחקלאי להוציא מפיו בפה מלא את ההכרזה המדהימה הזו: עשיתי ככל אשר ציוויתני. הכל-הכל, מצוה מושלמת לחלוטין!!!

בפירושו, מעניק לנו רש"י הבנה – ויסוד לשלמותן של כל המצוות.

עשיתי ככל אשר ציוויתני – שמחתי ושימחתי אחרים בו.

זה הכול! כאשר שמחתי במצווה, ואף שימחתי בה אחרים, העליתי את המצווה לפלנטה גבוהה בהרבה.

באחת הפכה מצוות הביכורים מ"עוד מצווה", ל"ככל אשר ציוויתני".

כי אכן, זאת דורש מאיתנו בורא העולם. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

שמחו במצוות, ושמחו בהם אחרים.

אין תגובות:

פרסום תגובה