"בין הזמנים" של מרן הרב אלישיב זצ"ל

בהמשך לפוסט הקודם על ימי "בין הזמנים", נביא כאן סיפור אחד על מרן הרב אלישיב זצ"ל שעדיין לא עבר חודש מהיום הנורא בו נלקח מאיתנו.
את הסיפור הבא סיפר חתנו, הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, בעת ההלוויה.
ספר "משנה למלך" הוא ספר עמוק מאד וקשה להבנה ולעיון. ביסודיות גאונית חותר מחברו להבנה עמוקה בתורתו של הרמב"ם ואינו מרפה עד שמעלה בשללו אוצרות גנוזים.
"יש לי תשוקה גדולה" סיפר מרן הרב אלישיב לחתנו. "תשוקה גדולה מאד ללמוד את ה"משנה למלך". "אך אין אני יכול", המשיך הרב והסביר, "הרי בזמן שאלמד את ה"משנה למלך" אוכל ללמוד גמרא ומפרשים, שזהו לימוד חשוב יותר. למרות אותה תשוקה ללמוד את ה"משנה למלך". הרי הקדוש ברוך הוא רוצה שאקדיש את כל זמני ללמוד לפי הסדר אותו הוא קבע בתורתו!"
לימים, הורו הרופאים למרן הרב אלישיב זצ"ל כי עליו לצאת לנופש ולהרפייה, ואסור לו להתאמץ.
לאותו נופש לקח מרן הרב אלישיב את הספר "משנה למלך". סוף סוף התפנה לו זמן ללמוד אותו!

מוגש ע"י כולל חצות יש"א ברכה

לזכרו הטהור של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

לתועלת מבקרי הבלוג, מצאתי כעת אתר שמסכם בצורה מקיפה את הדיון על "בין הזמנים".:

http://www.shabes.net/bsd/index.php?option=com_content&view=article&id=2204:alephbeit3&catid=144:jewish-home&Itemid=193

למה יש "בין הזמנים"?

כולל חצות יש"א ברכה בכרמיאל, לא פסק אפילו פעם אחת מאז שהוקם בערב יום כיפור שעבר. עכשיו, הוא כבר שבוע שני בחופשה.
לא רק הוא, גם הכוללים והישיבות, בכרמיאל ובכל העולם, יצאו לחופשת "בין הזמנים". ("בין הזמנים", משמעו הזמן שבין ה"זמנים" בדומה ל"סמסטרים" הנהוגים בישיבות. "זמן אלול", "זמן חורף" ו"זמן קיץ")

למה?!
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". כיצד יכולים בחורי ישיבות ואברכי כוללים לעזוב את הישיבה??

האמת היא כי גדולי הרבנים (כהמהר"ל מהרש"א והשל"ה) ניסו לבטל את חופשת "בין הזמנים", אך מאידך גדולים נוספים הותירו ואף ביססו את "בין הזמנים" וקיבעוה כחלק מהלו"ז השנתי הבלתי משתנה.

תחילה עלינו לשים לב כי בישיבות אין שימוש במילה "חופשה". צמד המילים "בין הזמנים" לא מופיע כתואר לוואי, אלא כשם עצם. לאמור: אין לך חופשי אלא מי שעוסק בתורה!
החיוב לעסוק בתורה לא משתנה, ובימי "בין הזמנים" חיובו בתוקף בדיוק כמו ב"זמן".
ההבדל הוא רק בצורת הלימוד ובקביעות זמניו, בשום אופן לא בלימוד עצמו.

מקור ראשוני להיתר בין הזמנים נמצא בגמרא: אמר ליה רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא.
האמורא רבא, שכיהן בראשות הישיבה, הורה לתלמידיו להיעדר בסתיו ובאביב - תקופות בהן עוסקים בשדות ובכרמים - כדי שיעסקו בצרכי פרנסתם. אילולי כן, הזהירם רבא, יוטרדו בכל השנה מדאגות פרנסה.

ביטול התורה למשך תקופה מוגבלת, הכרחית כדי לעסוק בתורה ללא טירדה באופן קבוע.

בהלכות תלמוד תורה מזהיר הרמב"ם כי יש לפוש מפעם בפעם כדי ללמוד בצורה מעמיקה ומסודרת. "ניקוי הראש" במידה נצרכת היא חלק מסדרי הלימוד (!) שהרי בלעדיה לא נוכל ללמוד בצורה מיטבית.

מסיבות אלו ואחרות, שמרו גדולי התורה ראשי הישיבות על ימי "בין הזמנים" כצורתם.

מעניין לציין כי בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ביטלו הישיבות את חופשת "בין הזמנים" והמשיכו לשקוד על התורה גם בתקופת חגי תשרי ללא הפסקה.
גדול הדור מרן הרב שך זצ"ל אמר לאחר מכן כי אפילו שבירת שיגרת בין הזמנים בשעת חירום שכזו הייתה טעות. שכן שנה שלמה לאחר מכן לא התנהלו הלימודים כראוי בשל אי קיומו של בין הזמנים. שהרי תורת ה' איננה סתם לימוד אלא רק בהתאם להוראותיו של בורא העולם ונותן התורה. ובלשונם של חז"ל: "ביטולה זוהי קיומה".

גדולי הדור רבי חיים עוזר ורבי שמעון שקופ בנופש "בין הזמנים"

תחייך, משלמים!

 

חיוך הוא דבר מדבק, כולם יודעים.
תסתובב ברחוב עם חיוך, תראה לכולם את הלבן בשיניים - וכולם יחייכו אליך. פשוט וקל.
תסתובב רציני עם "פנים של תשעה באב", וזו תהיה אותה התחושה שתקבל מכל מי שתפגוש.

מסקנה: להיות נחמד זהו עניין אגואיסטי!

אז למה ה' מצווה אותנו להיות נחמד?
צריך לכבד הורים, להזהר בכבודם של חברים, לשמור שלא להזיק, לעשות חסד ולעזור לכולם.
צריך כי צריך. כי זה טוב כי זה נחמד ובעיקר זה משתלם בסופו של יום לי. אישית.
אז למה אלו מצוות? אם היה אלוקים מעניק לנו המלצות לאיכות חיים, נוכל להבין. אבל מצוות? שכר ועונש? מה הקשר?

הפסוק הראשון בפרשת השבוע, פרשת עקב, פותר את שאלתנו.
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ"
המלבי"ם מדייק שכתוב כאן "משפטים", לא "מצוות" ולא "חוקים". המשפטים מסמלים את המצוות שבין אדם לחברו, אותן מצוות המורות לנו להיות נחמדים.
חכמינו זכרונם לברכה כבר לימדו אותנו לגבי המצוות שבין אדם לחבירו כי "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעלולם הבא". כלומר, למרות שכשאחייך יהיה לי טוב יותר. למרות שאני נחמד כי אני אגואיסט, עוד אקבל שכר בעולם הבא על שהיה לי טוב בעולם הזה.

למה? כי "עקב תשמעון"!

אם אתה נחמד כי טוב לך בפוזיציה הזו, זה בסדר. אך אין סיבה שתקבל שכר.
אבל אם "עקב תשמעון". אם אתה נחמד כי ככה ה' ציווה. אתה עושה חסד כי אלו משפטי ה', תקבל שכר כפול! פירות המצווה תאכל בעולם הזה, כי אתה נחמד. הקרן תישמר לך לעולם הבא, כי עשית את רצון ה'!!

וכבר אמר הלל הנשיא למי שרצה ללמוד את התורה כולה על רגל אחת: "מאן דעלך שני - לחברך לא תעביד" (מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך) כי זו התורה כולה על רגל אחת

ואתחנן... להזמנה (סיפור מהחיים)

חבר טוב מחתן את בנו במזל טוב. שמחה גדולה להורים - וגם לחברים - המרגישים שותפים מלאים בשמחה.
ההכנות לחתונה בשיאן, וההתרגשות רבה. ההזמנות כבר נשלחו, והכל טוב ויפה. הכל - חוץ ממיקום החתונה. הכלה שוויצרית, ושם - בציריך שבשוויץ - נקבעה החתונה.
חברים חברים - אבל לנסוע לשוויץ? לזוג הישראלי, ידידיהם של הזוג השוויצרי, היה ברור שהחתונה תיערך בלעדיהם.
להם זה היה ברור, אך לזוג השוויצרי ממש לא.
הם ישלחו כרטיסי טיסה, ידאגו לאש"ל מלא ולכל ההוצאות הנלוות. אירוח כיד המלך, רק תבואו!
הזוג הישראלי רצה מאד לשמוח עם חבריהם הטובים, אך לרדת לשם כך מהארץ??
כיהודים שומרי מצוות לא העלו בדעתם לרדת מהארץ, ואכן מעולם לא פגשו הם בדיוטי פרי.

בנקודה זו, החל הזוג השוויצרי להפעיל "לחץ פיזי מתון" על חבריהם מישראל.
הטלפון צלצל מידי 10 דקות, הפקס פלט הררים של נייר, והמשיבון פקע מהודעות מתחננות.
בישראל הכירו הזוג מחדש את חבריהם משוויץ, הם התגלו כ"טיפוסים" לא קטנים וכאובססיביים ברמות.

נכון שישנם היתרים מסויימים לצאת מהארץ, אך שני בני הזוג לא הרגישו בנוח לעלות על מטוס.
אחרי עוד כמה ימים (ולילות) של הטרדה בלתי פוסקת, הרימו הזוג ידיים.
"בפעם הבאה" - אמרה הגברת - "בפעם הבאה שהוא יצלצל, תאמר לו שנשאל רב. יש גבול גם לסירוב. כנראה שזה ממש בנפשם, ואם זה כל-כך בוער להם, נעשה מאמץ"
בפעם הבאה.
אבל הפעם הבאה לא הגיעה.
כמו לפי הזמנה הפסיקו הטלפונים, הפקסים וההרעשה הכבדה משוויץ.
הכול נרגע.

גם להטרדה כנראה יש גבול, והזוג משוויץ הרגישו מיצוי.
באותו הרגע בו החליטו הישראלים לקבל את ההזמנה, התייאשו השוויצרים.
עוד טלפון אחד, עוד פניה אחת, והם היו עולים למטוס.
אבל הפניה לא באה!

"תראה מה פירוש ואתחנן", אומרת בעלת המעשה. 515 תפילות התפלל משה רבינו, ואילו הייתה עוד תפילה אחת, אחת ויחידה, היה נענה.
מה ההבדל בין התפילה החמש-מאות-וחמש-עשרה,לתפילה החמש-מאות-ושש-עשרה?
כנראה שההבדל בין עוד תפילה, עוד תפילה אחת! הוא עצום!
הנה- תראו בעצמכם.
עוד תפילה אחת