העד נוכל ושקרן, אז למה שלא נאמין לו?

מתחילת חודש אלול, אנו שומעים מידי יום ביומו את תקיעת השופר. בכל בוקר מרעיד קול השופר את האוזן ואת הלב, כל בוקר עד ערב ראש השנה.

ולא עד בכלל. בערב ראש השנה משתרר שקט.

דווקא יום אחד לפני "יום תרועה", אין תקיעת שופר!
זו לא טעות. כך נקבע בהלכה, כדי לבלבל את השטן שלא יידע מתי ראש השנה.

 ממש דוגמה חיה לכינויו: מלך זקן וכסיל. הוא כבר בן 5,773 ובכל שנה מצליחים 'לסדר' אותו. שנה אחרי שנה הוא מאמין שכבר עבר ראש השנה, רק בגלל שיום אחד לא תקעו.

אולי שיקנה לוח? 25 שקל, ויש לו את הלוח המדוייק של כרמיאל. אפשר גם בפחות, אולי אפילו לקבל חינם בצרכניה. מזל שלנו שאין לו לוח!

 טוב, אבל מה באמת הולך שם? הרי ברור שאנחנו לא יכולים לבלבל אותו. אז מה כן?

 נדמיין לרגע את מה שקורה שם למעלה בראש השנה - יום הדין. יושב הקב"ה על כס השופט, ואחד אחד עוברים כל באי עולם למשפט שנתי. התובע מוכן על כסאו, מציג את עמדת הקטגוריה. פנקס שחור בידיו, פנקס אותו רשם במו ידיו – הלא הוא השטן והוא גם יצר הרע. הוא היה שם, איתנו, בשעת ביצוע העבירה.

בעצם, אין לנו מה להשיב. העובדות נכונות וגם האשמה. ה' הטוב העניק לנו חיים ושפע של אושר, ואנו בגדנו בו וחטאנו כלפיו. מה אפשר להצטדק?

רק טענה אחת יש לה, לסנגוריה אותה העמיד לנו הבורא. הוא אשם. התובע בעצמו, הוא שהסית אותנו. הוא טפטף לנו שזה מותר, לפעמים אפילו שזה מצווה. הוא עיוור את עינינו להכיר שהבורא רואה הכול, והוא שיכנע אותנו בהבלים וכזבים שהרחיקו אותנו מקירבת ה'.

הוא האשם, אנחנו שוגגים.

אבל הוא צוחק לנו בפרצוף. נכון, כך הוא אומר, אני שקרן, נוכל, רמאי ורשע. אבל גם אתם! הרי לא עברתי את העבירה לבד, אני אמנם שכנעתי אבל אתם עברתם. עכשיו אני גם מתנדב להיות התליין. עבודה מושלמת!

מה אפשר לענות? אין מילים!

הקב"ה עונה במקומנו. "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם", חטאתם לי, פשעתם כלפיי אבל אם תחזרו אליי אסלח לכם. תודו על החטא ותעזבו אותו, ואז ארחם.

 אבל השטן לא מוותר.

"זו תשובה?" הוא טוען לפני בורא העולם. אתה הרי יודע גם מה שיהיה, הם לא רציניים. גם שנה הבאה הם יבואו להתחרט ולעשות תשובה על אותם חטאים עצמם, זו לא תשובה אמיתית!

לא כזה כסיל, הזקן הרע הזה. ככה כמעט סתם לנו את הדרך האחרונה.

רק כמעט, כי חז"ל גילו לנו איך נבלבל אותו.

בחודש אלול תוקעים בשופר, להחריד הלבבות ולחפש דרכי תשובה. בראש השנה הסיבה נעלית יותר, לקבל על עצמנו את מלכותו של הבורא. להכניע את עצמנו, ולהשתעבד לו לחלוטין.

השטן מנסה לקלקל. "כל שנה הם עושים תשובה", כך הוא טען. "הכול משחק, אין כאן עבודה אמיתית." ואנו, בשקט ובלי לגלות לאף אחד, קצת מסכימים. נכון, עכשיו אנחנו מפחדים וחוזרים בתשובה, אבל מי יודע מה יהיה בהמשך השנה?

לכן אנו מפסיקים יום אחד, לבלבל את "אדון-שטן-עצמנו". כי יכול להיות שיהיו לנו נפילות בהמשך החיים, אז מה? לכן לא נתאמץ כעת? אנחנו צריכים לשוב לקב"ה, לחזור לזרועות המושטות של אבא. לאהוב אותו באמת, לרצות להיות קרובים אליו. גם אם ניפול, זו תהיה נפילה מהידיים של אבא. לא נפילה נוספת בעומק הבור בו אנו שרויים כעת.

כאשר נשוב באמת, כאשר נרצה בלי שום חשבונות, יקבל ה' ברחמים וברצון את סליחתנו.

שנה טובה ומתוקה!

 

היום סוגרים שנה, שבוע הבא פותחים מחדש

זהו, חלפה שנה. שנה עמוסה ומלאה הצטרפה לחבילה שאנו נושאים על גבנו, לטוב ולמוטב.

גם על "כולל חצות יש"א ברכה" חלפה שנה, שנה מלאה של פעילות חוויתית גדושה.

הערב בעזרת ה' נציין את השיעור האחרון השנה, לאחר שהושלם מעגל שנה. בשבוע הבא בעז"ה נציין את "יום ההולדת", פתיחת השנה החדשה.

בואו כולם בשמחה יחד.

תכתובת: למה ה' לא מראה שהוא אוהב אותנו?

בלוג זה, המתפרסם גם באתרי בלוגים נוספים, יוצר תכתובות מעניינות ומחכימות.
אחת מהן, מובאת כאן לפניכם. בציפייה לחוות דעתכם.

על הפוסט "שמע ישראל קוקוריקו" שפורסם כאן לפני שבועיים, התקבלה התגובה הבאה:

איזה סיפור יפה ! יש לי שאלה : אני מאמינה בה' אבל לפעמיים שואלת אם הוא קיים ! נכון יש כמה אלים לכול דבר להודים למוסלמים .... וגם לנו ! כולם ניבנו מסיפורים אני יודעת אמרו לי ששלנו זה לא סיפור ! אבל אולי אמרו גם להם זה לא סיפור אם הנצרות נכון ? אם היהדות נכונה ? אז במה צריך לאהמין ?!? בברור שבה' אבל איזה הוכחה יש לך שהוא קיים חוץ מסיפורים ? הוא עשה את העולם אבל מי ברא אותו ? למה הכול קשה בחיים האלו למה הוא לא איתנו ?!? אני תמיד מודה לו על הכול גם טוב וגם רע ! אבל זה תמיד אותו הדבר ובשואה למה הוא לא היה איתנו ?!?! הנוצרים אומרים ששילמנו את זה בגלל שהלשנו על ישו ! אבלל למה הוא מראה שזה נכון למה הוא לא איתנוו ?!?! למה הוא לא הייה איתנוו בשואה ?! איפה הוא שצריכים אותו ?! סליחה שאני חופרת אבל זה שאלות שתמיד בראש שלי לא מפסיקות אני חייבת תשובה אני מאמינה בה' ואני לא יפסיק בחיים ! אבל לכולם יש שאלות עליו והיסוסים אפילו לרבנים גדולים :(

על תגובה יפה ושאלה חכמה זו, עניתי את התשובה הבאה: בס"ד מגיבה יקרה. ראשית, תודה על התענינותך הקבועה בבלוג, מחמם את הלב! שאלותייך יפות מאד, ומעידות על אינטלגנציה גבוהה ושאיפה טובה וכנה להכיר ולדעת. תבורכי. על שאלותייך כולן העניק לנו הבורא יתברך תשובות מפורטות ב"ספר ההדרכה" אותו העניק לנו - התורה הקדושה. בתורתינו הקדושה מבטיח הקב"ה כי כאשר ניטוש את קיום התורה והמצוות במלואן, יסתיר הוא את פניו מאיתנו. בשלב זה - שלצערנו הגיע אלינו בחורבן הבית - לא נזכה עוד לאותם ניסים גלויים שהעידו על קרבתו של הבורא אלינו. אחד מאותם מקרים נוראים של "הסתר פנים" התרחש קרוב לחורבן הבית השני. עשרת גדולי ישראל, חכמי התורה, נהרגו במיתות משונות ואכזריות בידי השלטון הרומאי. את בשרו של רבי עקיבא סרקו במסרקות ברזל, את עורו של רבי ישמעאל פשטו בעודו בחיים, ועוד כהנה וכהנה. חז"ל מספרים כי מלאכי השרת התמרמרו, הם פנו לקדוש ברוך הוא בשאלה זועקת: "זו תורה וזו שכרה?" - כלומר, הייתכן כי לאותם צדיקים קדושים מגיע מיתה נוראה שכזו? תשובתו של הבורא לא איחרה לבוא: "אם לא תשתקו, אהפוך את העולם למים!" אנו מוכרחים להבין את התשובה. שכן ברור כי אלוקים לא צריך "לאיים" על המלאכים שישתקו, הוא יכול פשוט לצוות עליהם. הבנה נוספת אותה עלינו לפתור – מדוע להפוך את העולם למים? יש שהסבירו את תשובתו של הבורא יתברך במשל: מלך גדול חיפש חייט מיומן, שיתפור עבורו מעיל יקר ערך מחוטי זהב ומשובץ ביהלומים. בקיצור – מעיל שיוכל להתגאות בו בין מלכי העולם. חייט בעל שם עולמי הוזמן לארמון, ועל-פי דרישתו קיבל לידיו סכום עצום הדרוש לביצוע המשימה. כעבור תקופה קצרה, קיבל המלך את המעיל – מעשה אמן מנקר עיניים. מעולם לא נראה מעיל מפואר שכזה. שש המלך ושמח, ושילם לחייט האמן את שכרו ביד רחבה. אך היו גם צרי עין בארמון. אחד מהם פנה למלך, וערך חשבון לפיו קיבל החייט סכום כסף כפול מהוצאות ריקמת המעיל. החייט הוזמן לבירור בהאשמה חמורה של מעילה באוצר המלוכה. בכדי להוכיח את צדקתו, ביקש החייט זוג מספריים ו...קרע את המעיל לגזרים! המלך לא יכול היה לסבול מעשה מחוצף שכזה. "האם האשמה הראשונה לא מספיקה, שאתה מבזה כך את המלך? איך העזת לקרוע את המעיל המלכותי?" החייט הצטדק: "רציתי להוכיח את צדקתי. רק אם אקרע את המעיל אוכל להראות למלך את הזהב והיהלומים המשובצים בריקמה, כדי שתיטיב להבחין כי לא נטלתי פרוטה מעבר להוצאות!" כך גם ענה הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: אין אתם מסוגלים להבין את המתרחש בעולם. רק אני – בורא העולם ומנהיגו – יודע מדוע טוב לו לעולם שמעשים מזעזעים כאלה יתרחשו. אם תרצו להבין את מעשי ה', אצטרך להפוך את העולם למים – להחזיר את העולם כמו שהיה לפני הבריאה, וכך צעד אחר צעד תבינו את המתרחש בעולם. אין לאף אחד פקפוק כי ה' הוא האלוקים, והוא המשגיח על מעשי כל בני האדם. רק אין לאף בן אדם יכולת להבין את מעשי ה', שכן חכמתו נעלית מאיתנו. כיצד נבין את כל מה שהוא עושה? אין לנו אלא להתפלל שנזכה לשוב בתשובה שלמה ואז ישלח ה' את המשיח וישיב אותנו לקירבה גדולה כפי שהבטיח לנו. שבת שלום. בהמשך לתשובתי זו, זכיתי לתגובה הבאה: וואו כאלו ידעתי את כול זה אבל לא הבנתי את הפשר של זה ! ממש תודהה רבהה לך !! הסיפור ממש יפה אני ישמח ליקרוא עוד סיפורים שאתה כותב ולגבי המים יש עוד הסבר ששמעתי עליהם כאלו אולי זה לא יהיה קשור ואתה בטוח יודעה את זה :) מיים -הם קדושים יש בהם תהורה בדיוק כמו התורה שלנו ♥ שמחה שפתחתה תבלוג ושיהיה לך שבת שלום ושוב תודהה !

הופ הופ טרללה, גדלנו בשנה!

 

זה היה לפני שנה. יום הכיפורים חל בשבת, ובימים שקדמו לו מצא דודי פרסיקו הבלתי-נלאה רעיון גאוני כדי לזכות בדין לשנה טובה.

כל מי שדודי פגש באותם ימים, (ודודי פוגש המון) שמע ממנו על הרעיון החדש. "בא נקבע שיעור ליום חמישי בלילה!" שיכנע דודי את כולם. "סוף שבוע, מחר לא הולכים לעבוד. אפשר לשבת עד מאוחר וללמוד בכיף!"

עוד לא נברא האדם שיעמוד בפני דודי, ורשימת המעוניינים התארכה.

"מיום חמישי שאחרי סוכות, מתחיל כולל חצות", עבר הקשר בין כולם – עד שעצר. "למה אחרי סוכות? יש לנו רעיון כל כך טוב, בא נתחיל הערב!!"

דודי, נמרץ כרגיל, הצליח בהתראה של כמה שעות להכין את כולם. בנקודה הזו, נכנסה העזר כנגדו - אשת החייל לבית פרסיקו. הבית התארגן בתוך שעות ספורות, והפך למרכז אירועים. גב' פרסיקו כבר הפכה את ביתה ל"בית ועד לחכמות" ביום רביעי בערב, וכעת הוסיפה לעצמה גם את עזרת הגברים. מופת של מסירות!! קוגל הגיע וגם טשולנט, עם הררים של פיצוחים ועוגות (אותם קנתה גב' פרסיקו לחודש מראש, אך הכל חוסל לחלוטין עוד באותו ערב...)

בערב יום כיפור, ט' תשרי תשע"א, התייצבו כולם בבית משפחת פרסיקו – רח' דוכיפת 29 – ומאז לא הפסיקו לבוא.

שבוע רדף שבוע, חודש ועוד חודש והנה חלפה לה שנה!

שנה של כולל חצות!

כולל חצות יש"א ברכה חוגג אוטוטו שנה, וכולם מוזמנים לחגיגה. מסיבת כבוד התורה.

אז שריינו לעצמכם את התאריך – ד' תשרי תשע"ג  (20.9.12) – יומיים לאחר ראש השנה. אל תפסידו!

התרת נדרים - זו לא קומבינה?

מנהג "התרת נדרים"

בכל חמישי, בכל שבוע, נהנים משתתפי "כולל חצות ישא ברכה" מחוויה יהודית. הנושאים המועלים לעיון ולהעמקה על גבי השולחן הערוך, סוחפים את המשתתפים ללימוד פורה ומאתגר. בראי פרשת השבוע מחכימים הלומדים ממעיין הנצח היהודי, וחווים את תורת ה' האקטואלית תמיד.

השבוע יתארח רבה של שכונת רמת רבין – הרב ישעיהו קניאל – וכדרכו יעניק לשומעיו שיעור חוויתי סוחף ומרתק.

הנושא אותו בחר הרב קניאל לפַתֵח, הוא "התרת נדרים". בהתאם למנהג הקרב ובא, להתיר נדרים בערב ראש השנה. התרה הנשנית שוב במעמד המרגש של "כל נדרי" בליל יום כיפור, בו מקבל הקהל כולו התרה לכל הנדרים שנדרו בשנה שעברה ושיידרו בשנה הבאה. "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה."

איפה כאן הקומבינה?

איזה תוקף יש לנֵדֶר, אם כבר מראש השנה ביטלנו אותם למפרע? ואיך תיתכן התרה בערב ראש השנה, לנדרים שכבר נדרתי במהלך השנה?

שאלות אלו, הן רק קצה המזלג של הנושא רחב הידיים.

ללומדי ה"כולל חצות", מובטחת שעה של הנאה וקורת רוח. וכמובן – של תשובות לכל השאלות.
כולם מוזמנים. שמעו ותחי נפשכם!

 

איך כולם יפחדו ממך

תכונה שמחה שורה בבית המלון. העובדים כולם מגוייסים למלאכתם, וכל אחד מהם מאושר בעבודתו. וכי דבר של מה בכך הוא? זוכים הם לשרת אורח מיוחד במינו!

הגאון מווילנא. רבן של ישראל, אשר גאונותו העצומה התפרסמה גם בחוגים אקדמאים בעולם, בחר להתארח באכסנייתם.

עובדי המלון, עמדו משתאים לנוכח סדר יומו של האורח הדגול. 4 שעות שינה קטועים ביממה, אינם אמורים לספק אנרגיה שכזו לעשרים שעות לימוד מעמיק. הנהגותיו הקדושות ניכרו בכל תנועת אצבע, והעובדים היו מאושרים לספק את כל צרכיו של הצדיק.

 

ההתרגשות הופרה באחת.

שודד חמוש התפרץ למלון, מניס את העובדים המבוהלים אל כל עבר.

בעל הבית, מלונאי מצליח ומכובד, נפל קרבן לתאוות הבצע של השודד. תאוות בצע אכזרית, שהתפרצה באלימות איומה על גופו של המארח.

זעקות הכאב והייאוש של בעל הבית בקעו אל חדרי המלון, ובעיקר אל החדר הסמוך – חדרו של הגאון.

היד הקדושה הופנתה אל הידית, והדלת המפרידה בין החדר לזירת האלימות נפתחה.

בו ברגע בו נשתקפה דמותו המלאכית של הגאון בחלל הפתח, קרס השודד על עומדו ונפל מתעלף.

בעל הבית, המום עדיין מהסיטואציה המפחידה אליה נקלע, קם בזריזות להודות לאורחו אשר הציל את חייו.

"רבינו השתמש בוודאי בשמות הקודש כדי להצילני מהשודד האכזרי", מלמל המארח בין מילת תודה אחת לחברתה.

אך הגאון ביטל את דבריו. "לא נצרכתי להשתמש בשמות הקודש. הרי לימדה אותנו התורה בפרשת "כי תבוא": "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – ויראו ממך". וחז"ל כבר פירשו את הפסוק "שם ה' נקרא עליך – אלו תפילין שבראש". כאשר ראה השודד הערל את שם ה' הנקרא עליי בזכות התפילין – נפל עליו פחד נורא אשר גרם לו לאבד את הכרתו."

 

בעל הבית נרעש. "ילמדנו רבינו", פנה הוא בשנית. "והלא גם אני יהודי, גם אני הנחתי תפילין. מדוע לא נפל על הגוי את אותו פחד, כאשר ראה הוא אותי?"

תשובתו של הגאון לא איחרה לבוא. עלינו ללמוד היטב את דברי חז"ל במדוייק. לו נאמר בחז"ל – "אלו תפילין שעל הראש" – היה הצדק איתך. אך חז"ל לא אמרו כך, אלא – "אלו תפילין שבראש" – כאשר מפנימים אנו ומחדירים להכרתינו את התפילין. מכניסים אנו אל תוך ראשנו את ההכרה הברורה ב"שיויתי ה' לנגדי תמיד". תפילין אלו – שבתוך הראש – הם המטילים פחד על הכול!

 

מעשה זה, איננו "עוד סיפור". בדבריו אלו העניק לנו הגאון מסר כהגנה ניצחית. כאשר נכיר ונדע כי עבדים נצחיים אנו לה' יתברך, ובו בלבד חיינו תלויים, ננצל בלי ספק ונטיל פחד על כל הקמים עלינו.

איך נקיים מצווה בשלמות?

פרשת 'כי תבוא', פותחת במצוות הביכורים. כל חקלאי המגדל את פירות שבעת המינים, צריך להביא את הפרי הראשון שגדל במטעו ולהעלותו לבית המקדש.

היה זה אחד הטקסים המרגשים ביותר. תהלוכה של אלפים, חגיגית וססגונית, צעדה לירושלים. העיר כולה יצאה לקראת העולים, וקיבלה את פניהם בשמחה ובמחול.

כאשר מגיע החקלאי המאושר לבית המקדש, מניף הוא את סלסלתו החגיגית ונושא תפילת הודיה לאלוקים הטוב אשר העניק לו את השפע.

"ארמי אובד אבי", פותחת התורה את סדר התפילה, המתארת את התלאות שעברו על אומתנו עד אשר הגענו הלום. תפילה ארוכה ומרגשת, המגוללת את סיפורו של פרי הביכורים כאלגוריה לסיפורו של בעליו. מילות הסיום של תפילתו – תודתו, מהוות את שורת המחץ: "עשיתי ככל אשר ציוויתני!"

קשה מאד, כמעט בלתי אפשרי, לקיים מצווה בשלמות. לכל מצווה מצטרף תמיד חשבון אישי, הגורע משלמות המצווה. מצווה מושלמת, יקרת המציאות היא. שכרה של מצווה שכזו, גדול ורב פי כמה וכמה מכל מצווה.

מהו הסוד?

כיצד מרשה התורה לחקלאי להוציא מפיו בפה מלא את ההכרזה המדהימה הזו: עשיתי ככל אשר ציוויתני. הכל-הכל, מצוה מושלמת לחלוטין!!!

בפירושו, מעניק לנו רש"י הבנה – ויסוד לשלמותן של כל המצוות.

עשיתי ככל אשר ציוויתני – שמחתי ושימחתי אחרים בו.

זה הכול! כאשר שמחתי במצווה, ואף שימחתי בה אחרים, העליתי את המצווה לפלנטה גבוהה בהרבה.

באחת הפכה מצוות הביכורים מ"עוד מצווה", ל"ככל אשר ציוויתני".

כי אכן, זאת דורש מאיתנו בורא העולם. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

שמחו במצוות, ושמחו בהם אחרים.