אבא שעוזר מכל הלב

השבת הקרובה נקראת "שבת שובה". שבת החלה בעשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, ובה קוראים את דברי הנביא הושע "שובה ישראל".

אם נעמיק בדברי הנבואה, אותם נקרא בהפטרת השבוע, נגלה דבר מדהים.

"שובה ישראל", קורא אלינו הנביא "כי כשלת בעוונך". הנביא מציב מול עינינו מראה, בה מוצאים אנו את עצמנו מתבוססים בחטאינו ובפשעינו. "קחו עמכם דברים" – אמרו וידוי על חטאיכם, "ושובו אל ה'" – וחזרו בתשובה שלמה לפניו. "אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב" – התפללו אל ה' שייקח לעצמו את עוונותינו ויתן לנו במקומם שנה טובה ומבורכת.

נעצור כאן לרגע.

כל תישא עוון? האם ה' אמור לשאת במקומנו את חטאינו?

וקח טוב? האם תחת עוונותינו מגיע לנו טובה וברכה?

מה קורה כאן??

 

התשובה נמצאת בפסוק הבא.

"ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו"

ילד שובב מתרוצץ בבית, שובר והורס, מלכלכך ו'מבלגן'. האימא רודפת אחריו, מבקשת ומזהירה, נו נו נו!

הוא לא מפסיק, הילדון. ההפצרות כמו גם האזהרות, לא מועילות. אין ברירה, הגיע שלב העונש. האמא מגיעה בפנים כועסות, ומרימה את היד לקראת הסטירה המחנכת. ברגע הזה, כשהיד מונפת לקראתו, מרים הילד את פניו ומעניק לאימו נשיקה חנפנית.

זהו, הכל נגמר. היד כבר לא מונפת, היא הופכת לחיבוק גדול מלא אהבה.

אבל רגע! מגיע לילד עונש! הוא הרי קלקל והרס ושבר ולכלך ו.. הכול נכון, אבל הוא הילד שלי. הוא מתוק, והנשיקה שלו הראתה שהוא לא רק שובב.

ארפא משובתם, מבטיח לנו ה'. כי ה' הוא לא רק המלך שלנו, הוא בעיקר אבא שלנו. אבא אוהב וטוב.

אוהבם נדבה, ה' אוהב את ישראל מכל הלב, גם אם לא מגיע לנו. אנחנו צריכים רק להראות שאנחנו רוצים לחזור אליו, ומייד "כי שב אפי ממנו". באותו רגע, האבא הטוב שלנו מוכן לסחוב במקומנו את העוונות, החטאים והפשעים. ואף להעניק לנו תמורתם שנה טובה ומבורכת.

 

אבינו מלכנו השיבנו בתשובה שלמה לפניך!!!  

איך בוחרים מנהיג ראוי?

 

 

פרשתנו, פרשת 'וילך', עוסקת בהעברת סמכויות ההנהגה ממשה ליהושע. החלפת המנהיג מתרחשת בנקודת זמן קריטית, ימים ספורים לפני כיבוש ארץ כנען בידי עם ישראל.

בנסיבות אלו, מובן מדוע נפרד משה רבינו מעמו במילות עידוד ותקווה: "חזקו ואמצו, אל תראו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך". במילים אלו, מדגיש משה לקהל עדתו כי הניסים אותם חוו לאורך ארבעים שנותיהם המשותפות, לא ייפסקו עם מותו. ה' הוא מחולל הניסים, והוא לא יעזוב את ישראל גם לאחר מות משה רבינו.

אך מה שעדיין טעון הסבר, הם המילים הדומות המובאות בפסוקים הבאים: "ויקרא משה אל יהושע, ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ... ה' הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך אל תירא ואל תיחת". הרי מובן לכל כי יהושע, כמנהיג העם ומדריכו החדש, כלול באותה ברכת "חזק ואמץ" ראשונית. מדוע שב משה על אותם מילים ואותם הבטחות?

חז"ל מסבירים כי אותם מילים, כאשר נאמרות הם למנהיג העתידי, משמעותם שונה לחלוטין. "חזק בדברי תורה, ואמץ במעשים טובים". שכן העם כולו צועד בעקבות המנהיג, ונשמע לחלוטין לכל הוראותיו. אך המנהיג עצמו זקוק להדרכה, כדי להיות ראוי להוביל את העם בדרך נכונה.

התורה והמעשים הטובים, הם ורק הם מכשירים את המנהיג היהודי.

כגדול בתורה, יכול היה יהושע לשמש כמצביא ללא חת.

כגדול במעשים טובים, הצליח יהושע ללכד את ישראל אחריו ולהנחותם בכיבוש הארץ והנחלתה.

 

כדי להבין את אותה גדולה הראויה למנהיג, העניק לנו הבורא דוגמא חיה גם בימינו אנו.

החודשיים שעברו, רק מגבירים את תחושת היתמות והחסר מאז הסתלק מעימנו המנהיג הדגול. אבלות נוראה מאז איבדנו את מנהיגנו, אשר נשאנו נאמנה על כתפיו, ואשר השאירנו כצאן ללא רועה.

מרן הרב אלישיב זכר צדיק לברכה, המחיש בכל הליכות חייו את אותו "חזק ואמץ" יסודי.

"חזק בתורה" – כל מי שהיה שם, בביתו הקדוש, ראה את אותה התחזקות בתורה. גם בשנים האחרונות, כאשר חוליי הזיקנה עטפוהו מכף רגל ועד ראש, התגבר מרן הרב זצ"ל כארי ועסק בתורה ללא לאות ובלי מנוחה.

"ואמץ במעשים טובים" – רק דוגמא אחת מיני מיליארדים. סיפרה נכדתו על הספונג'ה שעשתה בבית סבה הגדול. ביתו של גדול הדור, בית ציבורי הוא. עשרות ומאות אנשים עוברים הלוך ושוב, והניקיון – כמה מתסכל – לא נגמר.

הנכדה הבינה, היא חזרה שוב ושוב בעקבות צעדי האנשים הממהרים ליטול עצה וברכה מרבן של ישראל. עד, שגדול הדור הופיע בפתח החדר. מרן הרב אלישיב זצ"ל, היה היחידי אשר נעצר בפתח החדר והמתין עד שהרצפה יבשה. כולם ממהרים, והוא יותר מכולם. אך בהליכותיו הקדושות – אומץ במעשים טובים – היה הוא היחידי שלא הניע רגל לפני שבדק שאיש לא ייפגע במאומה.

 

אלו מנהיגנו, בהם נתפאר ולאורם נלך!

היום זה קורה, עדכון מהשטח

 

הערב, יום חמישי ד' בתשרי התשע"ג, נפתח בשמחה את השנה השניה של כולל חצות יש"א ברכה בכרמיאל.

במעמד הרב הראשי הרב אברהם צבי מרגלית שליט"א, נצדיע ונוקיר את המשתתפים הקבועים. אלו אשר שנה תמימה מדירים שינה מעיניהם ומקדישים את לילותיהם ללימוד התורה הקדושה.

הרב אורי לופוליאנסקי שליט"א, מייסד "יד שרה" ומי שהיה איש אמונו של מרן הרב אלישיב זצ"ל, ישתף את לומדי הכולל המוקדש לזכר מרן הרב זצ"ל בהליכותיו הקדושות, כהכנה ליום הכיפורים הקרב.

וככלות שנה שהוקדשה רובה ככולה לרפואת אברמי טרגר נ"י, ישתף אותנו אביו הרב יהודה טרגר שליט"א בתקוות ובניסים.

 

כולם מוזמנים, בואו בשמחה!

יום טוב שהוא גם יום נורא?!

 

החגים המתקרבים, ראש השנה ויום כיפור, נקראים בשם הכולל "הימים הנוראים".

ימים נוראים, שכן באותם ימים אנו עומדים למשפט. מי יחיה ומי ימות, מי ייעני ומי ייעשר, כל אשר יקרה לנו בשנה הקרובה מועלה לדיון בפני בורא העולם. ימים נוראים, בלי שום ספק.

אך רגע! אם אלו ימים כל כך נוראים, מדוע הם נקראים ימי חג? ימים טובים? מדוע אנו מקפידים על סעודות חגיגיות ודשנות? אין כאן דבר והיפוכו??

 

כמו מתוך אגדה, מגלים אנו רובד נוסף של אהבתו הגדולה של בורא העולם אלינו.

לא סתם נקבעו ימי ראש השנה ויום כיפור כימי דין, אין אלו תאריכים של מה בכך.

ראש השנה, כך מגלים לנו חז"ל, הוא יום המלכת ה'. ביום ראש השנה נברא אדם הראשון, וקיומו גילה את מלכות ה' בעולם. שהרי אין מלך בלא עם. בכל שנה ושנה מחדשים אנו את המלוכה באמצעות אמירת מלכויות בתפילה, וכן באמצעות תרועות השופר.

דינים רבים נאמרו לגבי מלך ישראל. אחד מהדינים הוא, כי מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול. אדם שפגע במלך מוכרח להיענש, אפילו אם המלך עצמו מחל לו. יש יום אחד ויחיד בו דין זה משתנה, יום ההמלכה. ביום זה, המלך יכול לחון אפילו את מי שפגעו בו אישית.

בכל השנה אנו פוגעים בה' – מלכנו – כאשר חוטאים אנו כלפיו. חייבים אנו בעונש על חטאינו כלפי מלכנו, ואין דרך למחול על פגיעה במלך. ברוב רחמיו, קבע הבורא את יום ההמלכה – היום היחיד בו כולם מקבלים חנינה -  כיום דין לכל באי עולם. לנו נשאר רק לקבל עלינו את מלכותו, ברגע ששבנו אליו יוצאים אנו זכאים בדין!

יום דין, נכון. יום נורא בלי שום ספק. אך חג אמיתי, חג כל כך שמח. חוגגים אנו את מלכות ה', וזוכים לחסד ולרחמים.

 

אך בכך לא די.

ראש השנה הוא היום הראשון בחודש תשרי, חודש המוקדש כולו להתאחדותנו עם אבינו מלכנו. אפילו שמו של החודש מבטא את אותו עניין, תשרי – ה' שרוי ונמצא בתוכנו.

יש מי שלא שב בתשובה שלמה עד ראש השנה. בשבילו מעניק הבורא הזדמנות מיוחדת במינה – יום כיפור. יום מיוחד במינו שנברא רק לחוטאים, אין בו מקום לצדיקים שלא חטאו. מועד ב' לקבלת מלכות, מועד בו אין דין. רק כפרה! יום המוקדש כולו לניקיון כללי, לסליחה ולמחילה.

יום נורא, יום הדורש הכנה ותפילה. אך איזה חג! איזו שמחה!

 

עדיין לא סיימנו.

קיבלנו את המלכות ושבנו אל בוראנו, החגיגות רק התחילו. יוצאים אנו מהבית, נכנסים לסוכה – צל השכינה. מוזמנים אנו לארמון המלוכה, לכולם יש מקום. מקבלים נשק – ארבעת המינים – וכוח להשפיע על עצמנו ועל העולם כולו את ברכת ה'. מנענעים אנו את ארבעת המינים לכל כיוון, כדי להמשיך שפע לכל מקום. שואבים מים בשמחה, ומסגלים שפע ועושר. הכוח בידינו, עם ה'.

 

ועכשיו לחגיגות.

שמחת תורה, חג אישי-אישי.  בראש השנה, ביום כיפור ובסוכות, ניתן לנו הכוח לדאוג לכל העולם. בימי הדין נבקש על שלום העולם, ובסוכות נקריב שבעים פרים כנגד כל האומות. עכשיו כולם עוזבים את הארמון, רק היהודים נשארים. המשפחה הקרובה למלך העולם. רוקדים איתו – עם התורה. שמחים איתו, והוא שמח איתנו.

 

איזה ימים טובים הם, הימים הנוראים!

האח הגדול, זה מחייב

מכתב שנשלח למערכת אחד העיתונים לפני זמן מה, זעזע את ציבור הקוראים.

את המכתב כתבה – בדם ליבה – אימא לילדה קטנה שנפגעה קשה בתאונת דרכים. רכב פגע בקטנטונת שחצתה כביש, והפך את תקוות ההורים לשבר ודאגה נוראה.

"ביתנו הקטנה", כך מספרת האם האומללה במכתבה, "ילדה טובה וצייתנית היא." הילדונת מעולם לא חצתה כביש בלי עזרת מבוגר, וההורים היו מוכרחים להבין מה קרה לה באותו היום. כאשר חזרה הילדה להכרה, הסבירה להורים בתמימות ילדותית. "היה שם איש גדול שעבר את הכביש, אז רצתי מהר-מהר אחריו." היא התקשתה להבין את הבעיה. הרי מבוגרים יודעים לעבור כביש, והיא נעזרה בו – לפי כל כללי הבטיחות.

עדי ראייה לתאונה הקשה, תרמו להורים הסבר על מה שקרה. אחד מהעוברים ושבים, מיהר ככל הנראה לדרכו, ופרץ לכביש במהירות בה הספיק לחצותו לפני שהמכונית הגיעה. הילדה, בתמימות ובמה שנראה היה לה כאחריות, מיהרה לחצות בעקבותיו, אך איחרה את הרגע. המכונית פגעה בה, בילדה ובתמימותה.

אולי אי אפשר להאשים את ה"מבוגר האחראי", הוא הרי לא ראה את הילדה הקטנה צועדת בעקבותיו. הוא ניצל רגע בו יכול היה לחצות את הכביש מבלי לסכן את עצמו, עובדה שלא היה מעורב כלל באותה תאונה.

אולי הוא לא אשם, אך לבטח הוא אינו אחראי.

כי מה לעשות, ילדים נושאים את עיניהם למבוגרים. ולא רק ילדים. "אתם ניצבים היום כולכם," פותחת פרשת השבוע ומפרטת: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל." לאחר שמסיים הפסוק למנות את כולם, כולל כולם, עובר הפסוק הבא למנות נוספים: "טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחנך. מחוטב עיצך עד שואב מימיך."

ה"אור החיים" הקדוש מתקשה מדוע נזקקה התורה לשתי רשימות. ומדוע לאחר שכבר כללה את "כל איש ישראל", חזרה לפרט את הרשימה הנוספת?

את תשובתו, מקדים ה"אור החיים" בהבנת נושא ה"ערבות ההדדית" בישראל.

במעמד הר סיני, לא רק קיבלנו את התורה. קיבלנו גם את הגדרתינו כעם. הגדרה זו נובעת מעצם המעמד, "כאיש אחד בלב אחד". כולנו יחד – איברים באותו הגוף. בדיוק כמו שהגוף כולו דואב כאשר היד נפגעת, כואב לכל יהודי צרותיו של הזולת.

ערבות זו מחייבת דאגה ועזרה הדדית, לכל איש ישראל. אולם מובן כי הדרישה לערבות ולדאגה, מתבטאת בעיקר אצל מי שיכול לעזור – אצל האחראים.

שתי רשימות מביאה התורה כאשר ניצבים אנו כולנו יחד, רשימת ה"אחראים" ורשימת ה"נעזרים". ראשי הדור, מנהיגי השבטים והזקנים, נושאים באחריות על הציבור כולו. ראשי המשפחות, נושאים באחריות על משפחותיהם, הטף והנשים.

כשאתה "גדול" אתה צריך להסתכל אחורה, אל הקטנים. אל אלו שתולים בך עיניים.

האחריות מחייבת.

שנה שתשאיר סימנים טובים

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"

ברכה זו, המנוסחת על ידי חז"ל, מיטיבה כל כך לתאר את התפילה והתקווה.

שיתן לנו ה' שנה טובה. אנחנו כל כך צריכים שנה טובה יותר, בכל המובנים.

יש כל כך הרבה על מה להתפלל, וכדי להחדיר בליבנו את ההכרה הזו דואגים אנו ל"סימנים טובים". סימנים אותם נאכל בסעודות החג, כשלפני האכילה נזכור להתפלל ולבקש לשנה טובה ומתוקה.

חוץ מהרימון – שירבו זכויותינו כגרעיניו הרבים, התפוח הנאכל בדבש – לסימן לשנה טובה ומתוקה, הגזר – שיגזור ה' עלינו גזירות טובות, דגים – שנפרה ונרבה כמוהם, ראש – שנהיה לראש ולא לזנב, והתמר – שייתמו שונאינו, יש סימנים נוספים הדורשים הכנה מרובה.

לרגל ראש השנה, אנו מצרפים ל"פינת המתכונים" שלנו את אותם סימנים:

 

באכילת סילקא אנו מבקשים "יהי רצון מלפניך ה' אלוקנו ואלוקי אבותינו, שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

הסילקא הוא העלה הירוק של הסלק, ממנו נכין קציצות (טעימות מאד).

המתכון להכנת כ- 10 קציצות:

לפני ראש השנה, אפשר להשיג בחנויות אריזה של עלי סלק מגידול מיוחד ללא חרקים. נצרף לאריזה כולה שתי פרוסות לחם שרויות במים, עם 5 שיני שום, ביצה, מעט קמח, קמצוץ כמון, פפריקה ומלח.

מרתיחים את עלי הסלק עם כף מלח, ומבשלים על אש נמוכה כחצי שעה. לאחר הבישול מסננים את המים, וסוחטים היטב את העלים. כעת מצרפים את שיני השום וטוחנים אותם יחד עם העלים. מוסיפים את יתר המצרכים – לא כולל הקמח - לעיסה, ויוצרים עיגולי קציצות.  כעת תורו של הקמח, המגבל את העיסה רק אם היא רטובה מידי.

את הקציצות מטגנים משני הצדדים עד להשחמה קלה.

כדאי להכין מספיק קציצות, ייתכן שהסועדים לא יסתפקו רק בסימן.

 

באכילת הכרתי אנו מתפללים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

ה"כרתי" מוכר יותר בשם לוף או כרישה, והוא נראה כמו בצל ירוק.

גם ה"כרתי" מוגש כקציצה, פחות או יותר באותה מתכונת.

נבשל את העלים חצי שעה במים עם כפית מלח, ולאחר שיצטננו נסחט אותם היטב. נטביע 2 פרוסות לחם במים, ולאחר שנסחט את הלחם הרטוב נצרף אותם לטחינה משותפת עם העלים המבושלים. נוסיף ביצה, שמן ותבלינים, וניצור עיסה ראויה לטיגון בשמן עמוק עד להשחמה קלה.

בתיאבון לסימן טוב.

נשאר לנו ה"קרא", שהוא בעצם מין דלעת למרות שהוא נראה כמו קישוא גדול.

את הקרא נוכל להגיש כמו לפתן.

נוסיף ק"ג סוכר לחצי קילו קרא מקולף, שטוף וחתוך לקוביות קטנות. את כל התכולה נשפוך לתוך סיר, ונמלא במים עד מחצית הכמות. לאחר הרתחה ראשונית נמשיך לבשל על אש קטנה חצי שעה.

כשהליפתן הקר יוגש לשולחן נתפלל בכוונה:

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכויותינו."

אמן.

העד נוכל ושקרן, אז למה שלא נאמין לו?

מתחילת חודש אלול, אנו שומעים מידי יום ביומו את תקיעת השופר. בכל בוקר מרעיד קול השופר את האוזן ואת הלב, כל בוקר עד ערב ראש השנה.

ולא עד בכלל. בערב ראש השנה משתרר שקט.

דווקא יום אחד לפני "יום תרועה", אין תקיעת שופר!
זו לא טעות. כך נקבע בהלכה, כדי לבלבל את השטן שלא יידע מתי ראש השנה.

 ממש דוגמה חיה לכינויו: מלך זקן וכסיל. הוא כבר בן 5,773 ובכל שנה מצליחים 'לסדר' אותו. שנה אחרי שנה הוא מאמין שכבר עבר ראש השנה, רק בגלל שיום אחד לא תקעו.

אולי שיקנה לוח? 25 שקל, ויש לו את הלוח המדוייק של כרמיאל. אפשר גם בפחות, אולי אפילו לקבל חינם בצרכניה. מזל שלנו שאין לו לוח!

 טוב, אבל מה באמת הולך שם? הרי ברור שאנחנו לא יכולים לבלבל אותו. אז מה כן?

 נדמיין לרגע את מה שקורה שם למעלה בראש השנה - יום הדין. יושב הקב"ה על כס השופט, ואחד אחד עוברים כל באי עולם למשפט שנתי. התובע מוכן על כסאו, מציג את עמדת הקטגוריה. פנקס שחור בידיו, פנקס אותו רשם במו ידיו – הלא הוא השטן והוא גם יצר הרע. הוא היה שם, איתנו, בשעת ביצוע העבירה.

בעצם, אין לנו מה להשיב. העובדות נכונות וגם האשמה. ה' הטוב העניק לנו חיים ושפע של אושר, ואנו בגדנו בו וחטאנו כלפיו. מה אפשר להצטדק?

רק טענה אחת יש לה, לסנגוריה אותה העמיד לנו הבורא. הוא אשם. התובע בעצמו, הוא שהסית אותנו. הוא טפטף לנו שזה מותר, לפעמים אפילו שזה מצווה. הוא עיוור את עינינו להכיר שהבורא רואה הכול, והוא שיכנע אותנו בהבלים וכזבים שהרחיקו אותנו מקירבת ה'.

הוא האשם, אנחנו שוגגים.

אבל הוא צוחק לנו בפרצוף. נכון, כך הוא אומר, אני שקרן, נוכל, רמאי ורשע. אבל גם אתם! הרי לא עברתי את העבירה לבד, אני אמנם שכנעתי אבל אתם עברתם. עכשיו אני גם מתנדב להיות התליין. עבודה מושלמת!

מה אפשר לענות? אין מילים!

הקב"ה עונה במקומנו. "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם", חטאתם לי, פשעתם כלפיי אבל אם תחזרו אליי אסלח לכם. תודו על החטא ותעזבו אותו, ואז ארחם.

 אבל השטן לא מוותר.

"זו תשובה?" הוא טוען לפני בורא העולם. אתה הרי יודע גם מה שיהיה, הם לא רציניים. גם שנה הבאה הם יבואו להתחרט ולעשות תשובה על אותם חטאים עצמם, זו לא תשובה אמיתית!

לא כזה כסיל, הזקן הרע הזה. ככה כמעט סתם לנו את הדרך האחרונה.

רק כמעט, כי חז"ל גילו לנו איך נבלבל אותו.

בחודש אלול תוקעים בשופר, להחריד הלבבות ולחפש דרכי תשובה. בראש השנה הסיבה נעלית יותר, לקבל על עצמנו את מלכותו של הבורא. להכניע את עצמנו, ולהשתעבד לו לחלוטין.

השטן מנסה לקלקל. "כל שנה הם עושים תשובה", כך הוא טען. "הכול משחק, אין כאן עבודה אמיתית." ואנו, בשקט ובלי לגלות לאף אחד, קצת מסכימים. נכון, עכשיו אנחנו מפחדים וחוזרים בתשובה, אבל מי יודע מה יהיה בהמשך השנה?

לכן אנו מפסיקים יום אחד, לבלבל את "אדון-שטן-עצמנו". כי יכול להיות שיהיו לנו נפילות בהמשך החיים, אז מה? לכן לא נתאמץ כעת? אנחנו צריכים לשוב לקב"ה, לחזור לזרועות המושטות של אבא. לאהוב אותו באמת, לרצות להיות קרובים אליו. גם אם ניפול, זו תהיה נפילה מהידיים של אבא. לא נפילה נוספת בעומק הבור בו אנו שרויים כעת.

כאשר נשוב באמת, כאשר נרצה בלי שום חשבונות, יקבל ה' ברחמים וברצון את סליחתנו.

שנה טובה ומתוקה!